רת"ק 45667-09-14 יונתן משה נזרית נ' גיא אורן

1.בתאריך 11.9.13 מכר המבקש את דירתו למשיב. לטענת המבקש, הוא מכר את הדירה כמות שהיא (AS IS), לאחר שהמשיב ביקר מספר רב של פעמים בדירה, בטרם רכש אותה, ואף התלוו אליו במהלך הביקורים בדירה מספר אנשים, לרבות אשתו ואביו. לטענת המשיב, בעת שקיבל את החזקה בדירה, ביום 31.12.13, גילה כי קיימים ליקויים שונים בדירה לרבות סדק ושבר בשיש (טען לנזק למחשב של הקמין; וילונות בחדר השינה ובסלון הוסרו ונתגלו בהם כתמים; אביזרי אמבטיה חלודים ושבורים; ורטיבות בחדר הכביסה ובמטבח). המשיב תבע מהמבקש פיצוי בגין הליקויים האמורים בסך כולל של 20,500 ₪, ואילו המבקש ביקש לדחות את התביעה וטען, כי המשיב הכיר את הדירה; ידע מה הוא מקבל, ואף ידע על השבר בשיש במטבח, מכיוון שהם שוחחו על כך.

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו לו, קיבל את תביעת המשיב באופן חלקי, וזאת בנוגע לליקוי שנתגלה בשיש במטבח בלבד. ביהמ"ש קיבל את טענת המשיב לפיה לא ידע אודות הליקוי הספציפי הזה, וכי הדבר לא נמסר לו על ידי המבקש. כמו כן, אימץ ביהמ"ש את הצעת המחיר שצורפה על ידי המשיב וקבע, כי המבקש יפצה אותו בסך של 14,900 ₪ בתוספת 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני בימ"ש קמא והוסיף וטען, כי על בית המשפט היה לדחות את תביעת המשיב במלואה; טעה כשלא קיבל את גרסתו לפיה יידע את המשיב בגין השבר בשיש, שנמצא, לשיטתו במקום בולט ונראה לעין; הדירה נמכרה AS IS ולכן אינו אחראי לתיקון הליקוי; המבקש יכול היה להביא הצעה זולה יותר, אך הדירה כבר לא הייתה בבעלותו ומהתנהלות המשיב בהליך הגישור ובבית המשפט, ברי כי לא היה מאפשר זאת. המבקש אף הציע למשיב באופן ישיר להביא הצעה זולה יותר מאותו מתקין, אך המשיב סירב; המבקש פעל בהגינות לאורך כל ההליך מול המשיב אך המשיב, שידע על הסדק, החליט לפעול בחוסר תום לב בעצם הגשת התביעה לבית המשפט ודחה כל הצעה לפתרון מטעם המבקש. לאור האמור, ביקש לבטל את פסק הדין ולהורות על דחיית מלוא התובענה נגדו.

3."התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4. ובענייננו, ביהמ"ש בחן את עמדות הצדדים ובסיכומו של הליך מצא שיש לקבל באופן חלקי את עמדת המשיב בעניין הסדק בשיש במטבח, ומאידך קיבל את עמדת המבקש ביחס ליתר טענות המשיב, ולדחותן.

המבקש מבקש שבית המשפט יתערב בקביעותיו העובדתיות ובהערכת המהימנות שקבע בית משפט קמא, אך, כאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו. יש לזכור, כי לערכאה הדיונית, אשר ראתה את העדים, שמעה את עדותם, ובחנה את מכלול הראיות, יתרון בולט על פני ערכאת הערעור, בכל הנוגע לבחינת מהימנותם של עדים אלה, ולא מצאתי בין טענות המבקש, הצדקה להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש, בהעדר התקיימותו של אחד החריגים לכלל אי ההתערבות.

ויצוי, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, בחן את חוזה המכר, המסמכים, התמונות והצעות המחיר שהוגשו ולא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. בית המשפט רשאי היה לפצל את טענות הצדדים ולקבל את חלקן בעודו דוחה את הטענות האחרות. בית המשפט התרשם, כי היה קושי להבחין בליקוי בשיש, עת היו מונחים עליו מכשירי חשמל שונים, וכי העובדה שהליקוי לא צויין בחוזה המכר, כפי שצוינו ליקויים אחרים, פועלת לרעת המבקש. בנוסף, בצדק קבע בית המשפט, כי לו רצה המבקש, הוא יכול לצרף הצעת מחיר נגדית ולו כדי להפריך את הצעות המחיר שהוגשו על ידי המשיב (בייחוד לאחר שעניין זה עלה הן בפני בית משפט קמא והן בהליך הגישור כפי שצויין על ידי המבקש עצמו), ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.