אברמוב ואח' נ' קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקרית גת (כב' השופט משה הולצמן), מיום 3.1.17, בו התקבלה באופן חלקי בלבד תביעת המבקשים נגד המשיבה, בגין עסקה לרכישת רכב.

כעולה מפסק הדין, מהמסמכים וגרסאות הצדדים, המבקשים רכשו רכב משומש מהמשיבה, עם אחריות מסויגת למשך שנה. בקשת רשות הערעור מתייחסת לשני רכיבים עיקריים מתוך פסק דינו של בית המשפט, לגביהם לא קיבלו המבקשים את מלוא מבוקשם מבית המשפט. כן קובלים המבקשים על התנהלותו של בית המשפט, בהקשר לנוכחות עורכת דין מטעם המשיבה באולם בית המשפט בעת הדיונים.

הטענה האחת נוגעת למועד העברת הבעלות ברכב. על פי החוזה בכתב, היה על המשיבה להעביר הבעלות ברכב תוך 21 יום. אולם, בהיות המבקשת עובדת מדינה, אשר צריכה הייתה שהרכב יהיה רשום על שמה עד תאריך מסוים לצרוך תנאי מתנאי עבודתה, ביקשה המבקשת כי הבעלות תועבר ברישום תוך 7 ימים. לטענת המבקשים, הסוכן אשר מכר את הרכב מטעם המשיבה הבטיח שכך יהיה, ועל מנת כן, הסכימו המבקשים לבצע את העסקה. דא עקא שהבטחה זו לא קוימה, למרות ניסיונות רבים והתרוצצות לא מעטה. כתוצאה מכך, בוצע ניכוי מסוים במשכורת של המבקשת.

בית המשפט מצא כי רכיב זה של התביעה לא הוכח. בית המשפט לא הכריע בשאלה העובדתית אם אכן ניתנה הבטחה בעל פה כאמור. אולם, בית המשפט לא מצא כי התביעה עצמה הוכחה. לא הוכח הנזק באמצעות תלושי המשכורת של התובעת ולא הוכח המועד המדויק של העברת הבעלות בפועל. טענת המבקשים היא, כי טעה בית המשפט שלא קבע עובדות בעניין זה כשיטתם, ובמיוחד לאחר שהסוכן לא התייצב לדיון השני, בו אמור היה להיחקר בעניין.

טענה נוספת נוגעת לכשל שאירע במנוע הרכב בתוך תקופת האחריות. אין מחלוקת כי המשיבה קיבלה על עצמה אחריות לתפקוד המנוע למשך 12 חודש. על פי הממצאים של בית המשפט, אכן נתגלתה תקלה במנוע כחודשיים לאחר מכירת הרכב. אולם, המבקשים פנו למשיבה בעניין זה רק לאחר תום תקופת האחריות. זאת, לאחר שמצב המנוע הלך והחריף, והגיע עד ייאוש המוסכים מאפשרות של תיקון, לאחר תום תקופת האחריות. בית המשפט ציין כי חברת המנועים לקחה על עצמה חלק מהאחריות, בסך של 10,000 ₪, והמחלוקת נותרה לגבי יתרת הסכום, 9800 ₪, בלבד. מתוך סכום זה, ראה בית המשפט להורות על פיצוי חלקי, של 75% בלבד. בית המשפט נימק זאת בשיהוי הממושך בפניית המבקשים למשיבה לגבי התקלה. שכן, יש לשער, כי בתקופה זו מצב המנוע הלך והחריף, ומן הראוי היה לפנות מוקדם יותר אל המשיבה על מנת לאפשר לה לטפל במועד. בית המשפט מצא כי, בעיכוב הרב, חדלו המבקשים מלעמוד בחובת תום הלב המוטלת עליהם. לעניין הבקשה לחייב המשיבה בגין הוצאות השכרת רכב חלופי (בתקופת התיקון), קבע בית המשפט כי עניין זה לא היה חלק מכתב התביעה, ולפיכך לא נדון.

טענת המבקשים היא שעל בית המשפט היה להורות על פיצוי מלא, לאחר שקבע שהפגם במנוע התגלה כבר בתקופת האחריות. המבקשים טוענים עוד, כי בית המשפט בהחלטתו עמד לצדו של הגורם הכלכלי החזק, אשר פוגע באזרח הקטן, הלקוח התמים, אשר אינו יודע כיצד להתמודד מולו. לקוח, אותו מתיש הגורם החזק בביורוקרטיה מורכבת, תחת מתן שירות נאות. לעניין דמי השכירות, טוענים המשיבים כי עניין זה נרשם בכתב התביעה, בסעיף 21, לפיכך טעה בית המשפט שלא נתן דעתו.

נושא נוסף כללי יותר, קשור להיות המשיבה מיוצגת על ידי עורכת דין בעת הדיון. בית המשפט לא נדרש לעניין זה בהחלטות מנומקות. אולם, נוכחות של עורכת דין נרשמה בפרוטוקול, אם כי, ככל שהצלחתי להבין, לא ייצגה ולא טענה ישירות. טענת המבקשים היא כי עורכת הדין נכחה בדיון, ובפועל הנחתה את נציגי המשיבה בשלבים שונים של הדיון. בכך, לשיטתם, נוצר אי שיוויון בין הצדדים, בניגוד להוראת המחוקק בסעיף 63 לחוק בתי המשפט.

דיון

אין צורך לבקש תגובה.

למדנו כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור" (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בעמ נ' משיח (20/05/2015)). לא מצאתי בפסק הדין פגם מהותי או שגיאה בולטת. להיפך, מדובר בפסק דין מפורט, המנומק היטב, אשר נוקט בזהירות רבה בעת קביעות העובדות והמסקנות המשפטיות.

לעניין הנזק שלכאורה נגרם כתוצאה מהאיחור בהעברת הבעלות, על ידי ניכוי משכרה של המבקשת, בית המשפט לא מצא לכך ראיות, כאמור. המבקשים לא הראו בראיות שהיו לפני בית המשפט היכן רשום הניכוי הנטען, ודי בכך לדחות הבקשה בהקשר זה.

לעניין השתתפות המבקשים ברבע הוצאות של תיקון המנוע, למרות שהפגם כבר אותר בתוך שנת האחריות, לא שוכנעתי שבית המשפט שגה. לדברי המבקשים, תקלות החלו להופיע במנוע כבר חודשיים לאחר הקנייה. לא ניתן לדעת אם ניתן היה להקטין הנזק, לו פנו המבקשים באותו מועד עם דיווח על התקלה. בשים לב לכך שהדיווח למשיבה ניתן רק לאחר תום תקופת האחריות, בית המשפט יכול היה להעריך את חלק המבקשים גם ביותר מאשר 25%. שכן, לא ניתנה למשיבים הזדמנות ראויה לבחון הדברים בזמן אמת, ואולי גם להקטין הנזק, בדרך זו או אחרת. לפיכך, צדק בית המשפט שנתן משקל לשיהוי הרב במתן ההודעה. בהקשר זה, יש לקחת בחשבון כי חברת המנועים לקחה על עצמה יותר ממחצית מהסכום, משמע שהמבקשים לא השתתפו ברבע הנזק, אלא רבע מחלק המשיבה, היינו שמינית הנזק. לפיכך, אף אם שגה בית המשפט אשר לא מצא את ההתייחסות להשכרת הרכב בכתב התביעה (שאכן מופיע בסיפא של סעיף 21), הרי דומה כי, בשורה התחתונה, לא יצאו המבקשים מקופחים. בוודאי שאין זה סוג המקרים בהם תנתן רשות ערעור.

לעניין נוכחות עורכת דין בדיון, לא מצאתי בפרוטוקול כי המבקשים ביקשו סעד לעניין זה. פשיטא, שאין מקום להתיר ייצוג על ידי עורך דין ללא נימוק. לטעמי, גם לא נכון לאפשר לעורך דין אפילו לשבת באולם בית המשפט, כל עוד הוא מגיע במסגרת מומחיותו, לשם ייעוץ לאחד הצדדים, בבית המשפט לתביעות קטנות. עם זאת, לא ניתן ולא ראוי למנוע היוועצות בעורך דין, טלפונית או במסדרון בית המשפט, ובלבד שההיוועצות אינה פוגעת בניהול התקין של ההליך. איני יודע מה התרחש במקרה זה, ולא אדון בכך מבלי לבקש תשובה. מכיוון שאין מקום לבקש תשובה לגופו של עניין, לא אבקש תשובה לעניין זה בלבד. מכל מקום, יודגש כי לא מצאתי בפרוטוקול הדיון כי המבקשים ביקשו סעד בעניין זה, מלפני בית המשפט עצמו. לפיכך, אף עניין זה אינו יכול להצדיק מתן רשות ערעור.