רת"ק 4470-03-15 קרסו נ' ברבי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' השופט טל חבקין) מיום 8.2.15 במסגרתו התקבלה תביעת המשיב כנגד המבקש באופן חלקי והמבקש חויב בתשלום סך של 20,000 ₪ בתוספת 750 ₪ הוצאות משפט כפיצוי בגין פגיעה בפרטיות המשיב.

המשיב הגיש תביעתו כנגד המבקש לאחר שזה נהג להטרידו באמצעות שיחות טלפון לביתו במשך כל שעות היום, לרבות השעות הקטנות של הלילה, ולנתק מיד עם המענה.

המבקש טען מנגד כי מעשיו, בהם אף הודה בפני חוקרי המשטרה שחקרו אותו בעניין זה ואף בפני ערכאה קמא בעת דיון שהתקיים, נעשו בתגובה לרעשים והטרדות מצד המשיב ובני משפחתו.

בפסק הדין נושא הבר"ע התקבלה גרסתו של המשיב על שיחות הטלפון המטרידות מצד המבקש, כאשר קביעות פסק הדין נשענו על הודאת המבקש בפני חוקרי המשטרה שחקרו אותו בעניין זה לאחר הגשת תלונה במשטרה מצד המשיב וכן על אמירותיו של המבקש במהלך הדיון שהתקיים בפני ערכאה קמא. לא זו אף זו שבית המשפט ציין בפסק דינו כי המבקש לא רק שהודה בהטרדה כי אם הבהיר שימשיך במעשיו גם בעתיד .

הלכה היא כי "אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק". אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט." (ראו: רע"א 7220/13 אלראי נ' גודמן, 10.12.13).

המקרה דנן אינו נמנה על אותם חריגים.

פסק הדין ניתן על סמך הודאתו של המבקש בהטרדות הטלפוניות וכאשר ניתנה למבקש האפשרות להתגונן גם באמצעות עורך דין ולטעמי לפנים משורת הדין. העובדה שהמשיב סטודנט למשפטים לא העלתה ולא הורידה בנסיבות ולא היה בעובדה זו שום רבותא. ערכאה קמא הקדישה זמן ארוך לדיון והוציאה מלפניה פסק דין מנומק כדבעי שאינו נושא עימו פגם מן הסוג המחייב סטיה מההלכה השוררת.

הבר"ע נדחית ללא צורך בתגובה.