רת"ק 43761-05-15

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' השופט מוהנד ח'לאילה), שניתן ביום 2.5.2015 בתיקים 21893-08-14 ו- 22016-08-14, שהדיון בהם אוחד.

1.המשיבים 1-4 (להלן: "המשיבים) רכשו ארבעה כרטיסי טיסה לזגרב מהמשיבה מס' 5 (להלן: "איסתא") שרכשה אותם מהמשיבה מס' 6 (להלן: "אגד תיור"), שרכשה אותם מהמבקשת. הטיסה בוטלה בשל מבצע צוק איתן. התשלום בוצע באמצעות כרטיס אשראי מסוג "ישראכארט". מאחר שכספם לא הוחזר להם על אף ביטול הטיסה, הגישו המשיבים שתי תביעות לבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה נגד איסתא, נגד אגד תיור ונגד ישראכארט, בגדרה הם ביקשו לחייב את הנתבעות או מי מהן להשיב להם את כספם. אגד תיור שלחה הודעה לצדדים שלישיים נגד המבקשת, נגד חברת קרואטיה איירליינס בהיותה מפעילת הטיסה והמוביל האווירי וזאת באמצעות נציגתה חברת "ביעף שירותי תעופה בע"מ".

2.התביעה נגד ישראכארט נמחקה בהסכמה בישיבה הראשונה שקיים בית המשפט קמא.

3.בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 25.3.2015, הגיעו המשיבים וחברת התעופה קרואטיה איירליינס וחברת ביעף שירותי תעופה להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ושלפיו התביעה נגד קרואטיה איירליינס תימחק כנגד חיוב ביעף בתשלום מחיר של שני כרטיסי טיסה בסך 880 $.

מאחר שהמבקשת סירבה להשיב לתובעים את מחיר שני הכרטיסים הנותרים, והמשיכה לטעון כי היא אינה מארגנת הטיסה בהתאם לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק"), תוקן לבקשת התובעים כתב התביעה באופן שהמבקשת צורפה כנתבעת ישירה בתיק וסכום התביעה תוקן לסך של 32,000 ₪ לכל תביעה, כאשר סכום זה כולל פיצוי לדוגמא בהתאם לחוק.

4.בפסק דין מפורט ומנומק היטב קבע בית המשפט קמא, כי המבקשת היא "מארגנת" הטיסה כמשמעות מונח זה בחוק וכי לפיכך מוטלת עליה החובה להשיב למשיבים את מחיר כרטיסי הטיסה ביחד ולחוד עם חברת קרואטיה איירליינס, שכאמור התפשרה עם המשיבים, ושילמה להם, באמצעות חברת ביעף, מחיר של שני כרטיסים. בית המשפט קמא קבע עוד, כי נציגי המבקשת וביעף שיקרו במהלך הדיון שהתקיים בפניו ביום 25.3.2015 ובכתבי הטענות שהוגשו על ידם, עת העלו טענות חסרות בסיס באשר למעמדם ולמערכת היחסים ביניהם, וזאת בניגוד למסמכים שנחשפו בפני בית המשפט במהלך אותו דיון, ושניסו המבקשת וביעף להעלים מעיני בית המשפט ומהמשיבים. בין היתר נקבע, כי נציג המבקשת שיקר עת טען כי המבקשת לא שכרה קיבולת כלשהי של המטוס, וכי היא שכרה מושבים בודדים מחברת ביעף, בעוד שממוצג נ/2, ההסכם בין המבקשת לבין ביעף בהיותה נציגת קרואטיה איירליינס, עולה כי היא שכר חלק ניכר מקיבולת המטוס במטרה למכור אותה לאחרים, כך שהיא ללא ספק עונה על הגרת "מארגן" טיסה כמשמעות מונח זה בחוק. על כן, חייב בית המשפט קמא את המבקשת להשיב למשיבים את מחיר כרטיסי הטיסה ובנוסף לכך חייב אותה לשלם פיצויים לדוגמא בהתאם לחוק בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

5.בבקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענתה כי היא אינה מארגנת הטיסה כמשמעות מונח זה בחוק, ולפיכך לא היה מקום לחייבה בהשבת שווי הכרטיסים. היא טענה עוד, כי טעה בית המשפט קמא עת חייב אותה לשלם למשיבים פיצויים לדוגמא ועת קבע כי סטנדרט ההתנהגות שחייב לעמוד בו מארגן טיסה הוא השבת התמורה מיוזמתו ללקוח, כאשר המחוקק עצמו קבע, כי על המארגן להשיב את שווי הכרטיסים תוך 21 יום מקבלת דרישה בכתב מאת הנוסע. לטענת המבקשת, מאחר שהחוק קבע כי התשלום יבוצע תוך 21 יום מקבלת דרישה בכתב, אין בית המשפט רשאי לקבוע סטנדרט מחמיר יותר שאי עמידה בו תזכה את הנוסע בפיצוי לדוגמא.

6.בדיון שקיימתי לפניי ביום 20.10.2015 ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, המלצתי למבקשת למשוך את בקשתה מאחר שלטעמי סיכויי הבקשה, נוכח התנהלותה של המבקשת והתנהלות נציגה כפי שזו באה לידי ביטוי בפסק דינו של בית המשפט קמא, הם נמוכים. בעקבות המלצה זו הודיעה המבקשת בהודעה בכתב שהוגשה על ידה באותו יום, כי היא מבקשת למחוק את הפרקים בבקשה הנוגעים למעמדה כמארגנת הטיסה ובחיובה בהשבת שווי הכרטיסים, ומיקדה את בקשתה בעצם חיובה בפיצויים לדוגמא ובטענתה כי בית המשפט קמא לא היה מוסמך לעשות כן ללא דרישה בכתב מטעם המשיבים.

7.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 25.3.2015 ומפסק דינו של בית המשפט קמא, המבקשת והנציג מטעמה שיקרו עת טענו כי היא לא שכרה חלק מקיבולת המטוס ועת ניסו להעלים מהמשיבים ומבית המשפט את עובדת קיומו של ההסכם בין המבקשת לבין ביעף (מוצג נ/2), שממנו עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי המבקשת שכרה חלק ניכר מקיבולת המטוס, וכי היא ללא ספק מארגנת הטיסה כמשמעות מונח זה בחוק. התנהלות זו שהחלה בהגשת כתב הגנה להודעה לצדדים שלישיים המכיל בתוכו טענות חסרות בסיס הן מהפן העובדתי והן מהפן המשפטי ונמשכה גם בדיון בפני בית המשפט קמא עת ניסתה המבקשת להעלים את ההסכם נ/2 ונמשכה גם לאחר שנחשף ההסכם נ/2, מצדיקה חיוב המבקשת בהוצאות לדוגמא. סעיף 11 לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי לדוגמא בהתחשב, בין היתר, בצורך "(1) באכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו...(4) חומרת ההפרה ונסיבותיה". כפי שהובא לעיל, התנהלותה של המבקשת לאורך כל הדרך לא הייתה תקינה, היא ניסתה להתחמק מאחריותה על פי החוק ביודעין ותוך העלמת מסמכים והעלאת טענות עובדתיות לא נכונות, בלשון המעטה. נסיבות אלה מצדיקות חיוב המבקשת בפיצויים לדוגמא הן בשל חומרת ההפרה והן לצורך הרתעה.