רת"ק 42881-01-16

1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד), אשר דחה את תביעת המבקשת לתשלום פיצוי בגין החלפת מס' הצרכן המשמש את המבקשת אצל המשיבה.

1. במסגרת כתב התביעה טענה המבקשת, כי הפסיקה לשלם את חשבון הגז בסוף שנת 2013, לאחר שגילתה, כי מספר הצרכן שלה, כפי שמופיע בחשבונית, שונה ללא ידיעתה. לטענתה, ערכה בירור עם המשיבה בנושא ונמסר לה, כי מספר הצרכן שונה כיוון שהמשיבה עברה כתובת. היות והמשיבה הפסיקה לספק למבקשת גז, ולאחר שקיבלה אישור מהמשיבה על החלפת מספר הצרכן, הגישה המבקשת את התובענה לביהמ"ש וביקשה לקבל חשבונית תקינה, בנוסף לסך של 33,800 ₪ שתבעה כפיצוי. במסגרת הדיון בבית משפט קמא, העלתה המבקשת טענה שלא נטענה בכתב התביעה, לפיה מונה הגז שלה מחובר לדירה אחרת.

המשיבה טענה בכתב ההגנה, כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שמטרתה לסחוט ממנה כספים תוך התעלמות מהסבריה. המשיבה ציינה, כי בתחילת שנת 2010, במסגרת העברת פעילות "סוכנויות דרום בע"מ" לחברת "סופרגז לבית בע"מ" (להלן: "סופרגז" או "המשיבה"), הועברו כל פרטי הלקוחות למערכת סופרגז, השונה ממערכת "סוכנויות דרום בע"מ", ומשכך הוחלפו מספרי הצרכן של הלקוחות, וניתן לכל לקוח מספר צרכן חדש. המשיבה הבהירה, כי מספר הצרכן הינו נתון פנימי של סופרגז, שנועד אך ורק לצורך זיהוי הצרכן במערכת המשיבה, ואין בשינוי זה כדי להשפיע על הצרכן במאומה.

עוד הבהירה המשיבה, כי המבקשת המשיכה לשלם את חשבון הגז באופן סדיר וקבוע גם לאחר שינוי מספר הצרכן בתחילת 2010, ועד נובמבר 2012, אז הודיעה, כי אינה מתכוונת להמשיך לשלם עד שלא יוחזר לה מספר הצרכן הקודם. על כן, באפריל 2013, נותקה אספקת הגז לבית המבקשת, וכל ניסיון להידבר עמה ולהסביר לה את משמעות מספר הצרכן, עלה בתוהו, והמבקשת עמדה בסירובה לשלם את חובה למשיבה (חוב שעומד על סך של 408.89 ₪).

לעניין הסעד הנתבע, טענה המשיבה, כי מדובר בסכום מופרז, מנופח ובלתי הגיוני בעליל וכי המבקשת לא הוכיחה, ולו בראשית ראייה, כי נגרם לה נזק כלשהו (כספי או אחר).

בדיון שהתקיים ביום 11.01.2016 שמע בית המשפט את הצדדים, עיין במסמכים שהוצגו, ודחה את תביעת המבקשת.

בית המשפט קבע, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח תביעתה; כי המבקשת לא הצביעה על כל שינוי בחיוביה, או כל שינוי אחר בפרטי החשבונית פרט לשינוי במספר הצרכן; וכי יש לקבל את טענת המשיבה, לפיה מספר הצרכן הוא מספר המשמש לזיהוי פנימי שלה ואין בו כדי להשליך על חיובי הצרכן בפועל.

באשר לטענה, כי מונה הגז של המבקשת חובר לדירה אחרת, ומאחר ולא הוצגה כל ראיה בעניין, קבע בית המשפט, כי ככל שיהיו בידי המבקשת ראיות לתמוך בטענה זו, תהיה רשאית להגיש תביעה נפרדת בעניין זה.

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

1. במסגרת בקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענותיה כפי שהועלו בכתב התביעה ובדיון שהתקיים בבית משפט קמא, והוסיפה, כי חיבור הגז לדירתה אינו חוקי ומסכן את דירתה; כי המשיבה טוענת לחוב של 408.89 ₪ בעוד שבמכתב שקיבלה מב"כ המשיבה, יתרת חובה עומדת על 727.94 ₪; וכי היא מבקשת לקבל את ערעורה.

1.  לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור ועיינתי בתיק בית משפט קמא, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה ודינה להידחות.