רת"ק 42350-04-16 סיטרוק נ' מרום

1. בפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (השופטת אושרית הובר הימן) מיום 7.3.15.

2. לטענת המבקש, פסק הדין לא הומצא לו והוא לא ידע על קיומו. רק ביום 17.11.15 נודע לו לראשונה כי נפתח כנגדו תיק הוצל"פ במסגרתו עוכבה יציאתו מהארץ. בשלהי חודש פברואר 2016 פנה המבקש לבא כוחו על מנת שיפעל לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, ואז נודע למבקש לראשונה כי ניתן כנגדו פסק הדין.

3. המבקש מדגיש כי אי המצאת פסק הדין לידיו מהווה "טעם מיוחד" המצדיק ארכה להגשת הערעור. עוד טוען המבקש לקיומם של פגמים בדיון שנערך בבית המשפט קמא אשר מצביעים על סיכויי ערעור גבוהים.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת לשיהוי ניכר בהגשתה. לשיטתה, המבקש ידע על פסק הדין ביום 17.11.15, בעת שעוכבה יציאתו מהארץ והיה עליו להגיש בקשתו לכל המאוחר ב1.12.15. עוד היא טוענת כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד בגינו יוארך המועד וכי סיכויי הערעור נמוכים.

5. המועד להגשת בקשת רשות ערעור נקבע בתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין),ויש להגיש את הבקשה תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין. לצורך הארכת המועד להגשת הבקשה נדרש להראות "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין. את הבקשה להארכת המועד יש להגיש לפני תום המועד אותו מבוקש להאריך, או סמוך ככל האפשר לפקיעתו (ע"א 725/81 יוסף עלי חוסין ענבתאווי נ. ג'מאל סלים חוסיין).

6. המבקש ידע על קיומו של תיק הוצל"פ כנגדו ב15.11.15 ולדבריו נודע לו על פסק הדין רק בשלהי חודש פברואר 2016. גם אם אקבל גרסתו זו , עדיין היה עליו לכל המאוחר להגיש בקשתו ביום 15.3.16. הבקשה שבפני הוגשה רק ביום 21.4.16 , כ5 שבועות לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. כאמור בנסיבות אלו על המבקש להצביע על טעם מיוחד כתנאי למתן הארכה המבוקשת.

5. טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, הוא כזה המלמד על קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. ואילו, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, אין הצדקה להאריך את המועד.

בבש"א 5636/06 נשר נ' שלומי גפן נקבע כדלקמן (סעיף 2 לפסק דינה של השופטת בייניש (כתוארה אז):

"אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך ... טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם:

האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין".