רת"ק 41496-02-15 ר' נ' ר'

זוהי בר"ע על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, אשר חייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 4,402 ₪, לה צורפה בקשה לפטור מאגרה ומחובת הפקדת עירבון.

בשנת 2009 שכרו המבקשת ובעלה דאז (לימים התגרשו בני הזוג) דירה מהמשיב, שהוא אחי בעלה. לטענת המבקשת, קיבלו דירה ריקה וללא רהיטים, כאשר בשנת 2010, במסגרת הליכי גירושי המשיב ומכירת רכוש משותף, הוא ביקש להיפטר ממספר רהיטים ישנים (מקרר, תנור וגז, מיטה זוגית, שולחן וכסאות), ונתן אותם למבקשת ובעלה במתנה. עם גירושיה, עברה המבקשת דירה ולקחה עמה את הרהיטים, אך לאחר זמן קצר, זרקה אותם ורכשה רהיטים אחרים. המשיב, שטען שהרהיטים רק הושאלו למבקשת ובעלה כמחווה של רצון טוב ובמטרה לסייע להם עד שיתאפשר להם לרכוש ריהוט חדש, הגיש כנגדם תובענה להשבת ערך הרהיטים, בצירוף דרישה לתשלום חוב ארנונה שנותר על הדירה.

בית המשפט שמע את הצדדים וטענותיהם, ובסופו של הליך קיבל את התביעה, וחייב את המבקשת בתשלום חוב הארנונה בסך 902 ₪; בתשלום פיצוי בגין הרהיטים, אשר שווים הוערך על דרך האומדנה, בסך 3,000 ₪; ובהוצאות משפט בסך 500 ₪.

יצויין, כי בעלה לשעבר של המבקשת לא חויב מאחר ולא הייתה מחלוקת, כי המבקשת היא שלקחה את הרהיטים מהדירה, וכי בשנתיים האחרונות גרה בדירה בלעדיו.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני, כאשר לבקשה לוותה, כאמור, גם בקשה לפטור מאגרה ומחובת הפקדת עירבון.

המבקשת טוענת בבקשתה, כי בית המשפט טעה עת הסתמך על עדות בעלה לשעבר, אחיו של המשיב, אשר נטייתו הטבעית הינה לצדד באחיו ולפגוע במבקשת, עמה קיים הליכי גירושים טעונים (כנגד הבעל הוגש כתב אישום בגין איומים ותקיפת בן זוג); כי הריהוט ניתן להם במתנה, ואילו הייתה מודעת בזמן אמת לכך שמדובר בהשאלה בלבד, הייתה נמנעת מקבלתם; וכי שווי הריהוט נופל משמעותית מ-3,000 ₪.

בהתייחס לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון, טענה המבקשת, כי היא אם חד הורית לילד בן 6; וכי היא ובנה מתפרנסים ממשכורת מינימום, המשמשת אותם להוצאות מחייה בסיסיות. לבקשה צורפו שלושה העתקים מתלושי שכר וכן תצהיר בו חזרה המבקשת על טענותיה.

4.החובה לשלם אגרה (תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007) והחובה להפקיד ערבון (תקנות 404, 427 ו-428 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) על ידי מגיש בקשת רשות ערעור – קבועים בדין. בצד הוראות אלה, קבועה גם אפשרות לפטור את המבקש מחובות אלו (שתיהן או אחת מהן), כאשר השיקולים העיקריים שעל פיהם ניתן ליתן פטור, הינם חוסר יכולת כלכלית ובחינת סיכוי ההליך.

אשר לאגרה, תקנה 14(א) לתקנות האגרות קובעת, כדלקמן: