רת"ק 39096-02-17 בן שמעון נ' ספדי

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' הרשם הבכיר מוהנד חליאלה) מיום 8.2.17 אשר ניתנה במסגרת ת"ק 30604-06-16.

פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח חדש) תשמ"ד-1984 , לאחר שניתנה הסכמת הצדדים שניהם לסיום ההליך בדרך זו. בפסק הדין התקבלה תביעת המשיב, באופן חלקי, והמבקש חוייב לשלם סך של 2,500 ₪ למשיב.

בבקשתו זו למתן רשות ערעור, טוען המבקש כי המשיב שיקר לבית המשפט קמא שש פעמים במהלך הדיון, אך למרות זאת, טוען המבקש, קיבל המשיב מבית המשפט קמא "בונוס". המבקש טען כי המשיב לא הגיע אליו כדי לעבוד, אלא כדי לסחוט אותו. עבד אצלו פחות מעשרה ימים וקיבל תשלום שהוא גבוה מן המגיע לו בהיותו מתחיל ובלתי מקצועי.

בפי המבקש אין כל טענה ביחס לניהול ההליך על דרך הפשרה.

עיון בפרוטוקול בית המשפט קמא מצביע על כך שבית המשפט הסביר לבעלי הדין את משמעות הדיון לפי סעיף 79א לחוק, והצדדים נתנו את הסכמתם על יסוד הסבר זה, כך נרשם. מה גם, כאמור, לא הועלתה כל טענה ביחס לכך.

משניתן פסק הדין על דרך הפשרה, הוא אינו מנומק והעילות לערער עליו מצומצמות ביותר.

ואכן, היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה הוא מצומצם ומוגבל רק למקרים של חריגה קיצונית מן הסביר (ראו בע"מ 8000/15 פלוני נ' פלונית (10.03.16); רע"א 11579/05 ניידות חב"ד להפצת יהדות ארה"ק נ' חנניה (28.11.06) וראו גם גורן, סוגיות בסדר דין האזרחי, עמ' 330).

לא זו אף זו, מידת התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין אשר ניתנו במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות, אף היא מוגבלת ביותר.

עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא מלמד כי בעלי הדין טענו באריכות בפני בית המשפט קמא ולאחר מכן, ניתן פסק הדין.