רת"ק 38515-11-15 נחום ואח' נ' אברמוביץ

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' הרשם הבכיר מ' חלאילה) בת.ק. 5358-06-15

1.המבקשים שכרו מאת המשיבה דירה לתקופה של שנה אחת עם אופציה להארכתה בשנתיים. בתום שנת השכירות ביקשו המבקשים להאריך את התקופה בשנתיים נוספות, אלא שבחלוף שנה אחת מתוך התקופה המוארכת הם הודיעו למשיבה על הפסקת ההתקשרות, ופינו את המושכר. אחר כך הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, בה טענו כי נאלצו לעזוב את הדירה בשל בעיית רטיבות, שבין היתר סיכנה את חייהם בשל חשש מהתחשמלות. הם ביקשו לזכותם בסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש, ועוד סך 7,000 ₪ בגין דמי הובלה, הכנת חוות דעת של מומחה, ונזק שגרמה הרטיבות לרכושם.

2.המשיבה התגוננה מפני התביעה והגישה תביעה נגדית. להגנתה טענה המשיבה, כי המבקשים שכרו את הדירה כשהם יודעים את מצבה, משמע דירה ישנה עם בלאי שנבע משימוש של שנים ובתוך כך הרטיבות הנטענת, ועזיבתם את הדירה מקורה בכך שהם רכשו דירה ימים אחדים לפני הודעתם על פינוי דירתה. בתביעתה הנגדית טוענת המשיבה להפרת החוזה מצד המבקשים, כיוון שיצאו את הדירה שנה לפני תום תקופת השכירות (המוארכת). היא תבעה לחייבם בפיצויים המוסכמים בסך 10,000 ₪, כמו גם דמי שכירות וארנונה לחודש האחרון אותם לא שילמו לה, ולחודשים שיבואו לאחר שיעזוב השוכר ששכר תחתיהם את הדירה (ועד לתום תקופת השנתיים), נזק שגרמו לדירתה, ועוד. תביעתה עמדה על סך 33,800 ₪.

3.בית המשפט קמא דחה את התביעה וקיבל חלקית את התביעה הנגדית. הרשם הנכבד קמא קבע, כי יציאת המבקשים מדירתם לא נבעה מן הרטיבות, עליה ידעו המבקשים בעת ששכרו את הדירה והסכימו לקבלה כמות שהיא, כי אם משום שרכשו דירה חדשה. הם הפרו את החוזה בכך שעזבו את המושכר בטרם נסתיימה תקופת השכירות, ומכאן זכאותה של המשיבה בפיצויים המוסכמים בסך 10,000 ש"ח. נוסף על כך חויבו המבקשים בדמי שכירות למחצית החודש האחרון בו שהו בדירה, ושאר רכיבי התביעה שכנגד נדחו. סופו של יום חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך 11,750 ₪, ולכך נוספו הוצאות בסך של 5,000 ₪ ועוד מע"מ.

4.על פסיקה זו מלינים המבקשים, בבקשת רשות ערעור שהניחו לפניי, ובה הם קובלים על הממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט קמא בכל הנוגע לרטיבות, שלשיטתם גרמה לעזיבתם את הדירה והסבה לרכושם נזק. הם טוענים, כי היתה זו המשיבה שהפרה את החוזה, בכך שלא תיקנה את הרטיבות וגרמה לעזיבתם המוקדמת את הדירה.

5.בהחלטה מיום 19.11.15 מצאתי כי הבקשה צריכה תשובה, וציוויתי על הגשתה תוך 30 יום לאחר שיופקד ערבון על ידי המבקשים. הערבון הופקד והודעה על הפקדתו הועברה לידי המשיבה, אלא שתשובה מטעמה לא הוגשה עד הלום.

6.בהעדר תשובה מצד המשיבה, הנני נותן רשות לערער, רואה בבקשה כאילו הוגש עליה ערעור, ואת הערעור לקבל חלקית.

לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק בית המשפט קמא ושקלתי בטענות הצדדים, לא מצאתי להתערב בממצאים שבעובדה שיצאו מלפני בית המשפט קמא. כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים שכאלה, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל. המקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. הרשם הנכבד קמא נדרש לטענות השונות שפרשו לפניו בעלי הדין, ואת ממצאיו העובדתיים נימק היטב בהחלטתו. עיקרם של הממצאים – יציאת המבקשים את הדירה לא נבעה מן הרטיבות, עליה ידעו (והסכימו) המבקשים בעת ששכרו את הדירה, כי אם משום שימים אחדים טרם שהודיעו על עזיבת המושכר רכשו דירה חדשה. בממצאים אלה אינני מוצא כל טעם ראוי להתערבותי. הוא הדין ביחס לשאר ממצאים אותם קבע בית המשפט קמא, בכל הנוגע לנזקים שנטענו מפי המבקשים, כמו גם מפי המשיבה, את כולם דחה בית המשפט קמא הנכבד.

7.על יסוד ממצאים אלה שקבע בית המשפט קמא נגזרת המסקנה, לפיה המבקשים הפרו את חוזה השכירות, שכן הם יצאו את הדירה כשנה לפני תום תקופת השכירות המוארכת.

משהופר החוזה, חבים המבקשים בפיצויה של המשיבה. חוזה השכירות קובע פיצויים מוסכמים בסך של 10,000 ₪, וצדק בית המשפט קמא בחייבו את המבקשים בתשלומם למשיבה. עם זאת לא היה מקום לחיובם של המבקשים בפיצויים מעבר לסכום זה, עבור דמי שכירות למחצית החודש האחרון בו שהו בדירה, כיוון שסכום זה נטמע בפיצויים המוסכמים. אין המשיבה זכאית הן לפיצויים המוסכמים והן לפיצויים על נזק מוכח, אם הנזק המוכח אינו עולה על הפיצויים המוסכמים.

תיקון נוסף שיש לעשותו בפסק הדין עניינו בפסיקת ההוצאות בסך של 5,000 ₪. ראשית אומר, כי עניין לנו בבית משפט לתביעות קטנות, וההוצאות צריך שתיפסקנה במתינות. קל וחומר כך הוא, כאשר רק כשליש מסכום תביעתה של המשיבה התקבל. על כך אוסיף, כי הוספת מס ערך מוסף עומדת בניגוד להוראות תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובמיוחד תקנת משנה (ג) שבה.

8.סיכומם של דברים הנני מקבל באופן חלקי את הערעור ומורה, כי תחת חיובם של המבקשים בסכומי הכסף עליהם ציווה בית המשפט קמא, הם ישלמו למשיבה סך 10,000 ₪, וכן הוצאות משפט בערכאה קמא בסך של 750 ₪. בהליך שלפניי הנני מחייב את המשיבה לשלם למבקשים הוצאות משפט משפט בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ו, 26 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.