רת"ק 38441-08-16 מיירה נ' פסו ואח'

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 24.7.16 בת"ק 31831-10-15 במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים נגד המבקש וזה חויב לשלם להם סך של 9,385 ₪ בתוספת 750 ₪ הוצאות משפט.

2.המשיבים הגישו תביעתם על סך 15,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לצנרת הביוב בבית המשותף בו הם מתגוררים כאשר דירת המבקש היא הדירה מעליהם.

המשיבים טענו כי היות ומדובר במערכת ביוב המשותפת לשתי הדירות, יש לחלק את ההוצאות שנגרמו להם בין עם המבקש.

3.המבקש סרב להתחלק עם המשיבים בנטל התשלום וטען כי מדובר בתשלום גבוה מדי, כי לא נועצו בו בטרם התיקון וכי הוא אינו בעל הדירה.

4.בפסק הדין התקבלה כאמור התביעה.

5.בבר"ע שבפני משיג המבקש על קביעות פסק הדין.

מעיון בבר"ע מצאתי לדחותה אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבים.

הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור" (ראו רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, 20.5.15).

המבקש לא הצביע בבקשה על כל פגם, קל וחומר פגם ממשי, המצדיק חריגה מהלכה זו והתערבות מצד ערכאת הערעור.

6.בימ"ש קמא שמע את עדויות הצדדים, לרבות טענות המבקש שנטענו בדיון ושלא בא זכרן בכתב ההגנה ולפיהן הוא מכר את הדירה עוד לפני המקרה וכי על שני דיירים נוספים להשתתף בתיקון.

ביהמ"ש האמין לעדותו של התובע ובימ"ש של ערעור אינו מתערב בממצאי מהימנות ואמינות אלא במקרים חריגים, שעניינינו אינו אחד מהם.