רת"ק 38125-03-15 מסארווה נ' גלעדי

מבוא

1.המבקש משיג כנגד פסק דינה של כב' השופטת רקפת סגל מוהר מיום 4.3.2015 בבית משפט לתביעות קטנות בחדרה (להלן: "פסק הדין").

בפסק הדין נדחתה תביעת המבקש כנגד המשיבה, לחייב המשיבה לשלם לו פיצוי בסך 724 ₪ בגין ביצוע עבודות שליחויות ומסירות שביצע בעבורה. מנגד בפסק הדין התקבלה התביעה שכנגד שהגישה המשיבה כנגד המבקש והמבקש חייב לשלם למשיבה סך של 1367.20 ₪ בהפחתת סך של 432.80 ₪, סכום בו הודתה המשיבה והודתה כי עליה לשלם למבקש עבור שירותיו ובתוספת הוצאות. בסך הכל חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 1,667.20 ₪.

2.בפסק הדין קבע בית המשפט קמא כי מדובר בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה ובו עתר לחייבה לשלם לו כספים בעבור שירותי שליחויות שביצע בעבורה. מדובר בתשלום על פי שלוש חשבוניות שהוציא המבקש. בחובה לשלם שתי חשבוניות הודתה המשיבה ואילו לגבי החשבונית השלישית טענה כי השליחות שביצע המבקש הייתה רשלנית וגרמה נזק ובגין כך הוגשה תביעה שכנגד.

3.בבקשה טוען המבקש כי בית המשפט התעלם מראיות שהובאו על ידו והתעלם מן העובדה כי המשיבה לא הוכיחה גרסתה, כי נאלצה לבקש השליחות השלישית אותה ביצע, לטענתה, המבקש באופן קלוקל והסב לה נזק באמצעות שליח נוסף. המבקש טען עוד כי בית המשפט קמא שגה משלא התחשב בהודאת המשיבה כי עבודתו בוצעה על פי שלוש חשבוניות שהוצאו. עוד נטען כי הסכומים שנתבעו בתביעה ונפסקו בפסק הדין שכנגד לא הוכחו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה אני סבורה שדינה להידחות מבלי שיהיה צורך בתשובה.

5.טענותיו של המבקש הינן במישור עובדתי גרידא. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא ולהתערב בקביעת ממצאים עובדתיים אשר נקבעו גם על סמך התרשמות בית המשפט קמא מן העדים שהופיעו בפניו. בית המשפט בערכאת הערעור יעשה כן רק בנסיבות מיוחדות וחריגות ואלו אינן מתקיימות כאן.

יש לזכור כי הליך הערעור האזרחי נועד לאפשר לבעל דין להשיג על פסק דינה של הערכאה הדיונית ככל שנפלו בו טעויות משפטיות או קביעות שאינן סבירות לאור חומר הראיות שהוצג וכל אלו מצדיקות התערבות ערכאת ערעור. ערכאת הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מהתחלה בטענות הצדדים.

ראה לעניין זה:

בר"ע (נצ) 163/09 יונתן מויאל נ' דפנה בן ישר, פסק דין מיום 21.4.2009.

כאמור, נסיבות המקרה דנן אינן נמנות עם המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל שתואר לעיל. בפסק הדין קמא לא נתגלתה כל שגיאה בולטת ולא נקבעו בו ממצאים שאינם מתיישבים עם חומר הראיות ומהימנות העדויות מהן התרשם בית המשפט קמא.