רת"ק 34311-04-16 ווקסלר נ' א'

מבוא

1.בבקשה זו מבקש המבקש להשיג כנגד פסק דין שניתן על ידי כב' השופט העמית, השופט משה אלטר ביום 28/3/2016 בבית המשפט לתביעות קטנות שבחיפה בתיק ת"ק 20275-01-16 (להלן: "פסק הדין").

2.פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש להשבת שכר טרחה ששולם על ידי המשיב כאן, בסך 28,000 ₪ (להלן: "התביעה"). בתביעתו, טען המשיב כי שכר את שירותיו של המבקש, שהינו עו"ד במקצועו, לצורך הגשת תביעת גירושין + תביעה לחלוקת רכוש בבית הדין הרבני וכן כדי לייצגו בביהמ"ש לענייני משפחה, במידה ואשתו תגיש נגדו תביעת מזונות. נטען כי בגין שכירת שירותיו של המבקש, שילם המשיב על פי דרישת המבקש, סך טרחה בסך כולל של 30,000 ₪, כולל מע"מ. סכום זה כלל גם את הסך של 300 ₪ ששילם המשיב למבקש ביום 14/9/2014, עבור פגישת ייעוץ (להלן: "סכום התביעה").

3.עוד נטען כי בתביעה שהוגשה לביהמ"ש קמא בשבתו בביהמ"ש לתביעות קטנות כי זמן קצר לאחר הגשת התביעות, ועוד בטרם התקיים דיון כלשהו בבית הדין הרבני, הודיע המשיב למבקש כי עשה שלום בית עם אשתו וביקש מהמבקש להפסיק את הטיפול בתביעות שהוגשו. בעקבות כך הגיש המבקש "בקשה מוסכמת דחופה להקפאת ההליכים" בתיק שנפתח בבית הדין הרבני. בית הדין הרבני נעתר לבקשה, ביטל את הדיון שנקבע ל 3/2/15 וציין, בהחלטתו מיום 29/10/14, כי "בהעדר פעילות בתיק בתוך 6 חודשים ייסגרו התיקים". לאחר מכן לא בוצעה על ידי המבקש שום פעולה נוספת בבית הדין הרבני או בכל ערכאה שיפוטית אחרת.

לטענת המשיב, עבור הטיפול שטיפל המבקש מגיע לו שכ"ט בסך 2,000 ₪ בלבד + החזר אגרה. משפנה המשיב אל המבקש בבקשה כי יחזיר לו את הסך של 28,000 ₪, מתוך ה-30,000 ₪ ששילם לו, המבקש סירב. לכן הגיש המשיב את התביעה, בגינה ניתן פסק הדין, שהוא מושא החלטה זו.

4.המבקש הגיש כתב הגנה מפורט לבית המשפט קמא, בו כתב בין השאר כי בכוונתו לזמן לעדות עדים אשר המליצו למשיב לקבל שירותים מהמבקש. בדיון בפניי הובהר שמדובר היה בעדים שיוכלו לתמוך בטענת המבקש כי הוא הסביר למשיב שעם חתימתו על הסכם שכר הטרחה הוא מתחייב לשלם את שכר הטרחה המוסכם ולא תהיה חובת השבת סכום כלשהו גם אם יסתיים ההליך בפשרה. העניין צוין על ידי המבקש במענה לטענות המשיב כי לא הבין את תוכן הסכם שכר הטרחה עליו חתם וכי לא הבין כי יהיה עליו לשלם את מלוא שכר הטרחה גם אם יסתיים ההליך במועד מוקדם מהרגיל על פי פשרה.

פסק הדין קמא

5.בית המשפט קמא לאחר שעיין בחומר הרלוונטי והתרשם מהעדים שהעידו בפניו קיבל בחלקה את תביעת המשיב כנגד המבקש. בביהמ"ש קמא נקבע כי הותרת מלוא התשלום ששולם למבקש בגין שירותים אותם התחייב לתת מראש אינה סבירה. ביהמ"ש קמא קבע כי ההסכם עליו חתם המשיב הינו הסכם סטנדרטי, שהמשיב עליו חתם עליו מבלי להיות מודע לקיומו של סעיף האוסר על השבת כספים באם תושג פשרה במועד מוקדם מהרגיל. ביהמ"ש קמא לא קיבל גרסת המבקש כי הבהיר למשיב במפורש חובתו לשלם את מלוא שכר הטרחה בכל מקרה. יחד עם זאת, סבר ביהמ"ש קמא כי כן יש מקום לפסוק למבקש שכר ראוי וכי זה יעמוד על סך של 7,500 ₪ בלבד. בהתאמה, פסק ביהמ"ש קמא, בהתחשב בתשלום מע"מ שביצע המבקש ובתשלום אגרה לבית הדין הרבני, כי על המבקש להשיב למשיב סך של 17,061 ₪ בצירוף 1,000 ₪ הוצאות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

יצוין כבר עתה כי פס"ד טרם שולם.