רת"ק 32582-09-16 דביר נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ

1.בפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) בת"ק 15591-08-15 מיום 30/06/16, לפיו נדחתה תביעתו של מר צבי דביר (להלן: "המבקש") לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב -1982 (להלן: "חוק התקשורת"), כנגד א.ג.ש. ייעוץ פיננסי בע"מ (להלן: "המשיבה").

2.התשתית העובדתית, אשר הביאה להגשת התביעה נשוא בקשת רשות הערעור, הינה בתמצית כדלקמן: המשיבה הינה חברה, העוסקת בשירותי ייעוץ למשכנתאות ובין השאר משווקת שירותי מחזור משכנתאות. המבקש טוען, כי בין חודש יוני 2015 לחודש ינואר 2016 נשלחו למבקש לטלפון הנייד שלו 7 הודעות sms פרסומיות, שמקורן במשיבה ואשר נשלחו למבקש, למרות שהמבקש לא יצר קשר עם המשיבה, לא נרשם לרשימת התפוצה של המשיבה ולא אישר למשיבה לשלוח לו דברי פרסומת.

3.המבקש טען, כי הודעות אלה נשלחו למבקש ללא מספר הטלפון של השולח, באופן שלא ניתן לזהות את השולח, ואלה לא כללו מספר טלפון אליו ניתן לשלוח הודעת הסרה ב-sms. לדברי המבקש, הדרך היחידה לבקש הסרה היא לפתוח דפדפן ולהיכנס לאינטרנט לכתובת מסוימת, וזאת בניגוד להוראות הדין.

4.על רקע הטענה, כי המשיבה שלחה למבקש 7 הודעות ספאם, תוך הפרת הוראות חוק התקשורת ותחת כינויים פיקטיביים, ולא אפשרה למבקש להסיר הודעות אלה באמצעי בו שלחה לו את הודעותיה, העמיד המבקש את תביעתו על סכום כולל של 9,000 ₪. לטענת המבקש, ראוי, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בסעיף 30א(י)(3) לחוק התקשורת, לפסוק למבקש פיצוי על הצד הגבוה בסכום של 1,000 ₪ לכל דבר פרסומת, שהתקבל בניגוד להוראות חוק התקשורת, ובסך כולל של 7,000 ₪. בנוסף, טען המבקש, כי יש לחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות איתור המפרסם והוצאות כתיבת כתב התביעה בסך כולל של 2,000 ₪.

5.בעקבות הגשת התביעה, הגישה המשיבה כתב הגנה, בו טענה, כי היא מקפידה על יישום הוראות חוק התקשורת וכי כל ההודעות הנשלחות מטעמה נשלחות בפועל על ידי צדדים שלישיים, עימם התקשרה המשיבה בהסכמים, תוך שהיא מוודאת, הן מראש והן מעת לעת, את עמידתם של הצדדים השלישיים בתנאי הדין. לעמדת המשיבה, עשתה היא הלכה למעשה כל שלאל ידה, על מנת להקפיד על דרישות הוראות חוק התקשורת, ואם נפלה טעות אצל ספקיה, אין בכך להצביע על כך שהמשיבה הפרה את הוראות חוק התקשורת ו/או כי יש מקום לחייבה בפיצוי המבקש.

6.לגוף העניין טענה המשיבה, כי תביעת המבקש הינה קנטרנית והוגשה בחוסר תום לב. יתר על כן, בכתב התביעה אין אזכור של מספר הטלפון, אליו נשלחו כנטען ההודעות על ידי המשיבה, ובוודאי שאין כל ראיה, הקושרת את המשיבה למספר טלפון זה. עוד נטען על ידי המשיבה, כי אין כל ראיה, הקושרת בין "צילומי המסך" שצירף המבקש לכתב התביעה למכשיר טלפון. עוד טענה המשיבה, כי לא ניתן על ידי המבקש הסבר, מדוע נשלחו אליו הודעות "מהסוג הישן", אותו סוג אשר לדברי המבקש כללו את פרטי השולח וכן אפשרות להסרתן, מדוע אלה לא צורפו לתביעתו של המבקש, שעה שאלה מהוות, לשיטת המבקש, אסמכתא להוכחת הקשר בין המשיבה ל"הודעות החדשות".

7.עוד ובנוסף, נטען על ידי המשיבה, כי בידי המבקש עמדה האפשרות לפעול להסרת ההודעות, אולם המבקש לא פעל כאמור. לעמדת המשיבה, התנהלות זו של המבקש שוללת אף היא את זכות המבקש לפיצוי המבוקש, מה גם שבפועל נשלחו למבקש 3 הודעות בלבד ולא מספר רב של הודעות המהוות מטרד, כך שאם בכלל, זכאי היה המבקש לפיצוי מזערי.

8.ביום 16/05/16 התקיים דיון בפני בית משפט קמא, בו איפשר בית משפט קמא לצדדים לחקור איש את רעהו וכן איפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם.

9.בפסק דינו שניתן ביום 30/06/16 קבע בית משפט קמא, כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה, להראות כי הנתבעת היא ששלחה את המסרונים. בהתחשב במקצועיותו של המבקש והמידע הרב שאסף המבקש, סבר בית משפט קמא, כי אי הבאת הראייה המתבקשת, הקושרת בין המסרונים למשיבה, מלמדת, כי אם הייתה מוצגת הראייה הנוגעת לאתר אליו מובילים הקישורים, הרי שזו לא הייתה תומכת בתביעתו של המבקש.