רת"ק 32130-03-16 אביטן ואח' נ' משה

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברחובות מיום 29.02.16 (כב' השופטת ר. הירש), אשר חייב את המבקש בתשלום 70% מסכום הנזק שהוערך ע"י השמאי מטעם המשיב; בתשלום הוצאות שכר השמאי; כן חוייב המבקש בתשלום הוצאות משפט. סה"כ חוייב המבקש בתשלום סך של 23,500 ₪ לטובת המשיב.

2.רקע והחלטת בימ"ש קמא

כאמור בפסק הדין, המשיב (הוא התובע בבימ"ש קמא) הגיש תביעה כספית ע"ס 33,511 ₪ כנגד המבקש (הוא הנתבע בבימ"ש קמא). בכתב התביעה נטען כי המשיב רכש מהמבקש אריחים לביתו והאריחים סופקו בכ-30 מארזים של 4 אריחים בכל מארז, כאשר הוא בדק מספר מארזים והאריחים היו לשביעות רצונו. לטענתו, לאחר שרצף מטעמו סיים את הנחת כל האריחים ולאחר ששטף את רצפת ביתו, גילה כי חלק מהאריחים בעלי גוון שונה מזה שהוזמן על ידו. המשיב בקש מהמבקש לבדוק ולהווכח בתקלה ואולם המבקש טען כי איננו אחראי לנזק. לפיכך הגיש המשיב את תביעתו לבימ"ש קמא ועתר לחייב את המבקש בנזקים שנגרמו לו עקב השוני בגוון הריצוף. במסגרת כתב התביעה המתוקן צירף המשיב חוות דעת שמאית לפיה "קיימים מספר מוקדים של מרצפות בגוון חום כהה אשר בולטים על רקע גוון בהיר יותר של שאר השטחים המרוצפים", ומקור השוני בגוון הינו בריצוף עצמו שסופק למשיב.

המשיב טען כי המבקש הינו האחראי לנזק שנגרם וכי הוא עצמו לא היה יכול לראות, טרם הנחתם, את הפגמים בגוון האריחים. לטענתו, בהתאם לחוות הדעת השמאית, יש לבצע החלפה של כלל האריחים ולכן עתר לפיצוי בגובה עלות החלפת הריצוף, לרבות העבודות הנלוות, וכן פיצוי בגין עגמת נפש ושכ"ט השמאי.

מנגד טען המבקש כי יש לדחות את התביעה. לטענתו, היה על המשיב או הרצף מטעמו לבדוק את האריחים לפני ביצוע העבודה ובמהלכה וכך היה ניתן להפסיק את עבודות הריצוף לפני סיומה ולהחליף את האריחים הכהים. עוד טען כי המשיב לא הודיע על אי ההתאמה הנדרשת במועד ויש להפנות את טענותיו של המשיב כלפי היבואן ואליו בלבד, ואין למבקש כל אחריות למתן שירות לצרכן לאחר המכירה.

בימ"ש קמא קבע כי מוטלת על המבקש אחריות לקיומם של גוונים שונים באריחי הריצוף שרכש המשיב וכי המשיב עמד בחובתו להודיע על אי ההתאמה במועד ומיד ולאחר שגילה אותה. עוד נקבע כי בהתאם לסעיף 18א לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 (להלן "חוק הגנת הצרכן") מוטלת על המבקש האחריות לתקן ליקויים ופגמים והחלפת טובין ואין בהוראות התקן, המחייב בדיקת האריחים בסמוך לפני התקנתם, כדי לפטור את המבקש מאחריותו לטיב המוצרים הנמכרים על ידו. עוד נקבע כי אף למשיב ולרצף מטעמו אחריות לנזק: למשיב אחריות שלא זמן את הרצף לדיון ולרצף אחריות שלא פיזר את כלל האריחים לפני התקנתם.

לפיכך נקבע כי המבקש ישא באחריות בשיעור של 70% מהנזק והמשיב והרצף (שניהם ביחד) יישאו באחריות בשיעור של 30% מהנזק. נוכח חוות דעתו של השמאי, שלא נסתרה, חוייב המשיב בסכום כולל של 23,500 ₪ (סכום הכולל בתוכו גם את עלות שכ"ט השמאי וכן חיוב בהוצאות משפט לטובת המשיב).

3.תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקש, שגה בימ"ש קמא עת נעתר לתביעת המשיב. לטענתו, האחריות לנזק, ככל שזו קיימת, רובצת לפתחו של היבואן , לחילופין רובצת לפתחו של הרצף אשר ביצע את עבודת הריצוף, ולחילופין רובצת על חברת הניקיון; האחריות רובצת גם על המשיב, בכך שהפר את הוראות החוק ולא הודיע על אי ההתאמה בין האריחים במועד הנדרש; המומחה מטעם המשיב לא בחן קיומו של קשר סיבתי בין מצב האריחים לבין האירועים שפורטו בתביעה; המשיב או מי מטעמו לא פעלו בהתאם לתקן הישראלי בבדיקת האריחים; האגרה בגין התביעה שולמה במלואה רק לאחר שהמבקש הודיע לבימ"ש קמא כי לא שולמה האגרה.