לפני בקשה למתן רשות ערעור, על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה), שניתן ביום 16.2.17, בו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיב נגד המבקשת בגין יתרת תשלום עבור עבודות שביצע בדירתה. בפסק הדין חויבה המבקשת בהשלמת התשלום למשיב בסך 2,000 ₪. כן נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
כעולה מפסק הדין, מהעדויות המצוינות בו, המסמכים וגרסאות הצדדים, המשיב הינו בעל מקצוע בתחום האלומיניום, העוסק בהתקנת חלונות ותריסים. המבקשת פנתה אליו וביקשה כי יבצע עבורה עבודות בביתה. השניים סיכמו על מפרט העבודה, הכולל, בין היתר, החלפה של שלושה חלונות ושלושה תריסים, הורדת משקופים, עבודה בגבס ואיטום נגד חדירת מים. עבודה, בגינה תשלם המבקשת למשיב סך כולל של 6,500 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם ביצוע העבודה והיקפה, כמו גם על גובה התמורה שסוכמה. אין חולק כי המשיבה שילמה למבקש מקדמה על החשבון בסך של 2,500 ₪.
המשיב בתביעתו טען כי המבקשת לא שילמה לו את יתרת התשלום בסך 4,000 ₪, אותה הוא תובע, בנוסף לעוגמת הנפש שנגרמה לו.
המבקשת טענה כי עבודתו של המשיב בוצעה באופן לקוי, כי התקין תריסים משומשים וללא מסילות, כי לא ביצע איטום כראוי ואף גרם לנזקים בדירה כתוצאה מביצוע העבודה. כך, שבלית ברירה נאלצה בסופו של דבר לפנות לשירותיו של בעל מקצוע אחר.
יובהר שאין מחלוקת כי, לאחר דין ודברים בין הצדדים ולפני הגשת התביעה, הוסכם בין הצדדים כי המשיב יפרק את התריסים שהתקין, נוכח חוסר שביעות רצון הלקוחה. המשיב אישר כי הסכים להפחית מהתמורה כנגד נטילת התריסים מדירת המבקשת, וכי התריסים אכן ניטלו. הצדדים נותרו חלוקים באשר להשלכות של הורדת התריסים. המבקשת טוענת כי הוסכם שהמשיב יוריד את התריסים ויחליפם בתריסים אחרים. המשיב טוען כי הוסכם על הורדת התריסים בלבד ,בתמורה להפחתה בשכרו, כאמור.
בית משפט קמא קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לשכנע את בית המשפט בקיומם של הליקויים הנטענים על ידה, ואף לא תמכה את טענותיה המוכחשות בחוות דעת מקצועית כלשהי. באשר לאותה חשבונית שהוצגה על ידי המבקשת, המתייחסת להזמנת חלונות על ידי בעל מקצוע אחר, נקבע כי אין בכך כדי להעיד בדבר קיום הליקויים הנטענים על ידה.
בית המשפט התייחס לגרסאות העדים שהובאו לפניו, ביניהן עדותו של מר מורל, שהעיד מטעם המשיב, בנוגע לנספח א' לכתב ההגנה. לפי עד התביעה, מסמך זה שהוצג על ידי ההגנה אכן משקף את הסכמות הצדדים לגבי הפחתת הסכום לתשלום כנגד נטילת התריסים. המשיב עצמו אישר כי ההסכמה בסופו של דבר הייתה לקיזוז של 2000 ₪, ולא 1600 ₪, כמשתמע מאותו נספח. בית המשפט התרשם כי העדויות מטעם המשיב מהימנות ומתיישבות באופן הגיוני עם הראיות. בנסיבות אלה הורה בית המשפט קמא על חיוב המבקשת ביתרת התשלום למשיב בסך 2,000 ₪. כן נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
מכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעם המבקשת. המבקשת חוזרת על הטענות שנטענו בפני בית משפט קמא, ביניהן טענות בדבר חוסר מקצועיותו של המשיב, איכות ירודה של עבודתו וגרימת נזקים מצדו. כן טענה בבקשה, כי המשיב לא עמד בהתחייבויותיו כלפיה לספק עבורה חומרים חלופיים, כפי שלטענתה סוכם ביניהם, ואף התנהג אליה באופן בוטה ומאיים. לטענתה, שגה בית משפט קמא בכך שלא התחשב בכלל הנסיבות, ובכללן, בנזקים שנגרמו, לרבות פגיעה במצבה הבריאותי, כתוצאה מהתנהגותו הכוחנית של המשיב.
דיון
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, נמצא כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובה. בקשת המבקשת מופנית, רובה ככולה, נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט. ממצאים, שנקבעו על בסיס מהימנות עדים, על ראיות בכתב ותוך לקיחה בחשבון של נטל הראיה.
נוכח האופי המיוחד של בית המשפט לתביעות קטנות, האמור לספק פתרון מהיר ופשוט לסכסוכים קטנים בין אזרחים, אין זכות ערעור על פסק הדין בהליך זה. רשות לערער ניתנת במקרים חריגים. רשות ערעור בשאלות עובדתיות אינה ניתנת אלא במקרים בהם נמצא כי קיימת טעות גלויה ומובהקת על פני פסק הדין. טעות, שיש בה כדי להשליך באופן משמעותי על התוצאה, כך שנגרם עוול לצד המבקש רשות ערעור.
יתרה מכך, ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שהיה בידה יתרון מובהק בכל הנוגע להערכת מהימנותם של עדים שנשמעו בפניה אלא בהתקיים טיעונים טובים המחייבים לעשות כן. כל שכן שאין מקום ליתן רשות לערער, מקום שאין זכות על פי דין, בשאלות מסוג זה.
במקרה זה, בין הצדדים הייתה מחלוקת עובדתית וכל צד הביא עדים מטעמו להוכחת גרסתו. בסופו של דבר, על בסיס שיקולי מהימנות, הכריע בית המשפט במחלוקת וקבע ממצאים שבעובדה. לא שוכנעתי מנימוקי הבקשה כי נפל בפסק הדין פגם מהותי או שגיאה בולטת.
סיכומו של דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובה.
בהעדר תשובה, אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
העירבון יושב למפקידה.
