רת"ק 27722-11-14 אגם בנישה בע"מ נ'מרי פול עמר, דוד עמר

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד), אשר קיבל את תביעת המשיבים להחלפת ארון, שהמבקשת סיפקה במידות שאינן תואמות את ההזמנה.

במסגרת כתב התביעה טענו המשיבים, כי ביום 27.10.2014 הזמינו מהמבקשת ארון הזזה במידות של 2.70 x 2.40 מ' אולם קיבלו ארון במידות 2.40 x 2.40 מ', בלבד. לכתב התביעה צורפו העתק מטופס ההזמנה, בו צוין כי מדובר בארון במידות 2.40- 2.70 מ', וכן קבלה עבור תשלום בסך 6,500 ₪ - הוא הסכום ששילמו המשיבים עבור הארון.

בכתב ההגנה נטען ע"י המבקשת, כי הציון "2.70" שעל גבי טופס ההזמנה, מתייחס לגובה המירבי שבו מיוצרות פלטות מלמין, וכי לאחר מילוי טופס ההזמנה בחנות, מגיע מודד מקצועי לבית הלקוח, והארון נחתך בהתאם למידות שנלקחו. נטען, כי לאחר ביצוע המדידה בבית המשיבים התברר, כי גובה התקרה הינו 2.43 מ' ומשכך, הותקן ארון בגובה 2.40 מ', כולל סגירות. לכתב ההגנה צורף נייר ובו רישומים בכתב יד, אשר לפי הטענה הינם רישומי המודד שהגיע לבית המשיבים, מהם עולה, כי גובה הקיר הרלוונטי הינו 2.43 ורוחבו 2.52 מ'. דהיינו, לטענת המבקשת, הן מידת הרוחב והן מידת הגובה אינן תואמות את המידה המירבית שהוזמנה לארון (2.70 מ'). נטען בנוסף, כי המשיבים סרבו לשלם את עלות המנוף, זאת הגם שבטופס ההזמנה הובהר, כי במידה ויהיה צורך במנוף, התשלום יהיה על חשבון הלקוח, כאשר בסופו של דבר נאלצה המבקשת לשאת בתשלום.

בדיון שהתקיים בפני הערכאה קמא (ביום 29.10.2014) העידו המשיבים וכן אחראי תפעול מטעם המבקשת, מר אלי עמיר. לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות, קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את המבקשת להשיב למשיבים סכום של 6,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן פסק הוצאות למבקשת בסך 350 ₪ (יצוין, כי המבקשת לא הסכימה להחליף למשיבים את הארון כמבוקש בתביעה, ומשכך הורה בימ"ש קמא על השבה).

ביהמ"ש העדיף את גרסת המשיבים לעניין מידות הארון שהוזמן, ובהתאם קבע כי דובר על ארון ברוחב 2.70 מ' ולא בגובה 2.70 מ'; וכי המשיבים מתגוררים בבית של עמיגור - בתים בהם גובה התקרה אינו עולה על 2.40 מ', כאשר זהו הארון הרביעי שהם רוכשים, וכולם הוזמנו בגובה 2.40 מ' וברוחב 2.70 מ'.

בימ"ש בחן את המסמך שהוצג ע"י נציג המבקשת במהלך הדיון - מעין שרטוט של הארון שהוזמן, בצירוף חתימת המשיב 1 (צורף כנספח ו' לבקשה) - אולם קבע, כי אין לייחס לו משקל, שכן בשרטוט, מתחת לציון הגובה של 2.70 מ', בוצעה מחיקה של גובה 2.40 מ' (מעיון במסמך עולה כי אף מדובר גם בכתב יד שונה). משעורך המסמך לא התייצב לדיון למסירת עדות, לא ניתן הסבר למחיקה, ואף לא ניתנה עדות באשר לדברים שהוסברו למשיבים ביחס למידות הארון. גם למסמך שצורף לכתב ההגנה, ואשר מתיימר להיות מסמך שנערך ע"י מודד – לא ניתן כל משקל. נקבע, כי היות והמודד לא הגיע למתן לעדות, והיות והמסמך אינו חתום ע"י מי מהצדדים, למעשה תוכנו לא הוכח; וממילא, אין בו כדי להוכיח את מידות הארון.

גם נציגת המבקשת, אשר ביצעה את ההזמנה מול המשיבים, לא התייצבה לדיון, ובימ"ש זקף זאת לחובתה של המבקשת, שכן כלל ידוע הוא, כי מקום בו צד נמנע מהבאת ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסתו, חזקה היא, כי לו הייתה הראיה מובאת בפני בימ"ש, לא היה בה כדי לתמוך בגרסתו.

מכל מקום, בימ"ש קבע, ובצדק רב, כי מקום בו המבקשת ביצעה מדידה, והגיעה למסקנה, כי לא ניתן להתקין ארון במידות שהוזמנו, זאת אף בהתאם לגרסתה - הרי שהיה עליה לעדכן את המשיבים ולקבל את הסכמתם להתקנת ארון במידות השונות מאלו שהוזמנו על ידם, וזאת לא עשתה.

בימ"ש דחה את בקשת המבקשת, כאמור בפרוטוקול הדיון, למינוי מומחה אשר יבחן את הליכי ההזמנה ואת הטענה לפיה ציון הגובה בטופס ההזמנה מסמל את הגובה המקסימלי. דווקא טענת המבקשת, לפיה נדרשת מומחיות על מנת להבין את האמור בטופס ההזמנה, יש בה כדי לפגוע בגרסתה, שכן יש לבחון את ההזמנה בעיניו של קונה סביר, ולא בעיניו של מומחה.

בימ"ש קמא דחה אף את טענות המבקשת בנוגע לעלות המנוף, שכן, כאמור, נציגת המבקשת, אשר סיכמה עם המשיבים את פרטי העסקה, לא התייצבה לדיון, וגם לא צורפה כל אסמכתא לפיה המבקשת היא שנשאה בעלות תשלום המנוף.