רת"ק 26286-01-17 אורנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט פ' גורודצקי) מ-2.1.2017, בגדרו נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבה, בעוולת רשלנות.

בכתב התביעה פרש התובע מסכת רחבה ביותר של תלונות שונות נגד המשיבה, ובכללן בעיות במסירת הודעות בדבר דואר רשום, כגון שההודעה הודבקה על דלת ביתו ולא הוכנסה תחתיה, כשלפי הטענה לעתים נגנבות ההודעות המודבקות. בהקשר זה טען כי התנהלות הדוור הייתה בניגוד לסיכום אליו הגיע עם הגורם המוסמך במשיבה; כגון שהדוור לא צלצל בפעמון דירתו של המבקש בטרם הכניס תחת דלתו את ההודעה, ובדרך זו, על אף שהמבקש היה בביתו נמנעה ממנו האפשרות לקבל לידיו את דבר הדואר באופן מיידי והוא נאלץ לכתת רגליו לסניף הדואר; הותרת הודעה על דבר דואר רשום על אף שדבר הדואר נמסר לידי המבקש, באופן שהותיר ספק בליבו שמא המדובר בדבר דואר נוסף, ושוב היה עליו לפנות לסניף הדואר ולברר זאת; הכנסת מכתבים המיועדים לאחרים לתיבת הדואר של המבקש ועוד. את נזקיו העריך המבקש ב-4,000 ₪.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא העידו התובע עצמו ונציגי המשיבה. התובע טען כי נזקיו מתבטאים בעוגמת נפש, בהשקעת משאבים באיתור מכתבים שהיו מיועדים לו ולא הגיעו אליו, ובזמן ובאנרגיה שנדרשו ממנו על מנת להגיע לסניף הדואר – פעולה הקשה לו במיוחד בשל מצבו הבריאותי. בעדותו טען כי היו מקרים שהוכנסה הודעה על דואר רשום אל מתחת לדלת ביתו מבלי להקיש או לצלצל על מנת להפנות את תשומת ליבו ולהימנע מן הצורך להגיע מאוחר יותר לסניף הדואר. כמו כן הפנה להתכתבויות המרובות שהיו לו עם הגורם המוסמך מתוך ניסיון להביא לתיקון התקלות, ללא הועיל.

מר גואלי, הגורם המוסמך במשיבה, תאר את הדין ודברים שהיה לו, על פני תקופה של ממש, עם המבקש, במהלכו ניסה לסייע בעדו ולפתור את בעיותיו. בין היתר עמד על כך שלמרות שהכללים הם שהודעה בדבר דואר רשום יש להדביקה על דלת ביתו של הנמען אם אינו בביתו, הסכים להסדר לפיו זו תוכנס אל מתחת לדלת ביתו של המבקש. מר גואלי עמד על כך שאין זה סביר שהדוור לא יעשה מאמץ לבחון אם הנמען בביתו, שכן הדוור מתוגמל בפרמיה על כל חתימה של הנמען. עוד העיד, כי היו מקרים שברור העלה כי דבר הדואר אשר לגביו העלה המבקש טענות לא נשלח כלל באמצעות המשיבה כי אם באמצעות גורמים אחרים. אשר לדברי דואר רגילים הסביר מר גואלי שלא נערך מעקב לגביהם ולפיכך אין ביכולתו לבדוק את טענת המבקש לפיה דברי דואר שנשלחו אליו לא הגיעו לתעודתם. ככל שהמדובר בדואר שיש בו חשיבות, כגון שיקים וכיוצא בזה, נכון הוא להשתמש בשירותי דואר רשום.

המשיבה טענה, כי מכל מקום אין מוטלת עליה אחריות בנזיקין מעבר לזו הקבועה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, וכי טענותיו של המבקש, גם אם אמת יסודן, אינן בנות פיצוי.

בית משפט קמא דחה את עמדתה העקרונית של המשיבה בכל הנוגע לחסינות העומדת לה לפי חוק הדואר, אולם מצא כי תביעתו של המבקש לא הוכחה. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה ממחדלי המשיבה. בין היתר עמד על כך שלא הובאו לעדות מי משכניו של המבקש על מנת שיתמוך בגרסתו, שהרי לא ייתכן כי ההתנהלות המתוארת בכתב התביעה ייחודית רק לענייניו של המבקש.

המבקש, כאמור, אינו משלים עם פסק הדין. לסברתו, המשיבה הסתתרה תחת החסינות המוקנית לה בחוק הדואר ולא התייחסה כלל לטענותיו העובדתיות. בית המשפט קמא טעה, על פי הנטען, בכך שאמנם מצא כי המשיבה אינה יכולה להסתתר מאחורי סעיפי החסינות אולם באותה נשימה מצא כי התובע לא הוכיח את נזקו.

לא מצאתי כי הבקשה מעלה סוגיה המצדיקה מתן רשות לערער. נקודת המוצא היא כי הרשות לערער על פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות תינתן במשורה (ראו, למשל, רת"ק (י-ם) 64686-09-14 שרשבסקי נ' עיריית ירושלים, פסקה 8 והאסמכתאות המובאות בה (8.1.2015)). בענייננו אין מתעוררת כל סוגיה עקרונית, באשר בית משפט קמא מצא כי על דרך העיקרון אין המשיבה יכולה להסתתר תחת מעטה החסינות הקבוע בחוק הדואר. בנסיבות אלה, איני מוצאת לנכון להידרש לסוגיה העקרונית, שאינה טעונה הכרעה לנוכח קביעותיו העובדתיות של בית המשפט.