טופז נ' בר גד

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בנתניה מיום 21.1.16 (כב' השופטת עמיתה א. טלמור), אשר חייב את המבקש בנזקי המשיב בגין תאונת דרכים שארעה ביום 2.4.13 בסך 15,476 ש"ח. כן חוייב המבקש בהוצאות בסך 500 ₪.

2.רקע והחלטת בימ"ש קמא

אין מחלוקת כי בתאונה זו היו מעורבים הצדדים באופן שהמבקש (הנתבע בבימ"ש קמא) נהג ברכב פרטי, והמשיב (התובע) רכב ע"ג אופנוע. עוד אין מחלוקת כי המשיב (הרוכב על אופנוע) נסע מאחורי המבקש (הנוהג ברכב פרטי מסוג סובארו), ולטענת המשיב "הסובארו , בלם באופן פתאומי ובגלל שאני רכבתי על קטנוע ואין לקטנוע כושר בלימה, במקום לבלום בלימה פתאומית... בלמתי תוך סטיה שמאלה... במהלך העקיפה שלי נהג הסובארו... מנסה לבצע פניית פרסה... כתוצאה מכך ארעה התאונה".

המשיב העיד כי " ... רציתי לעשות פרסה באופן שאת סיבוב הפרסה אבצע אחרי האי תנועה...לאחר מכן הסתכלתי במראה לאחור ועדיין לא ראיתי שום דבר...".

בית משפט קמא נתן אמון בעדות המשיב, וכאמור, חייב את המבקש במלוא נזקי המשיב.

3.תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקש, שגה בימ"ש קמא בהטילו עליו את האחריות המלאה לנזקי התאונה, שעה שהמשיב לא שמר על כללי הדרך, לא שמר מרחק, ועבר על הוראת סעיף 49 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן "תקנות התעבורה"), הקובע:

"(א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

(ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב".

מנגד טען המשיב כי בימ"ש קמא צדק בפסק הדין, ואין להתערב בו, וכי הוא שמר מרחק עת ביצע המבקש פניית פרסה, אך המבקש לא נהג בזהירות.