רת"ק 25551-12-17 עזאיזה נ' זייד

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה שניתן ביום 4.12.17 בת"ק 6794-05-17 (להלן: פס"ד).

המבקש הגיש לביהמ"ש קמא תביעה כספית בגדרה עתר לחיוב המשיב בתשלום סך 16,040 ₪. התביעה נעדרת פירוט ומהמעט שנכתב ניתן להבין, כי המבקש הינו רואה חשבון במקצועו, אשר סיפק למשיב שירות בגין עריכת והגשת הצהרת הון, וגם עריכת חו"ד חשבונאית בהזמנת המשיב לשם הגשתה בהליך משפטי אשר יזם האחרון כנגד מעסיקו. המבקש דרש תשלום בסך 17,700 ₪ כולל מע"מ בגין עריכת חו"ד, וסך של 2,500 ₪ לכיסוי שכרו בהגשת הצהרת ההון.

מהסכומים שלעיל המבקש ראה לנכות סך 2,560 ₪, סכום המשקף את עבודת החשמלאות שהמשיב –שהינו חשמלאי במקצועו- ביצע במבנה שבבעלותו ואשר התמורה בגין עבודה זו לא שולמה; וגם תשלום נוסף ששולם לידיו בסך 1,600 ₪ על חשבון שכרו בגין עריכת והגשת הצהרת ההון בשמו של המשיב. לאחר ניכוי סכומים אלה, לגישת המבקש נותרה יתרה לחובת המשיב שעל תשלומה הוא עומד.

מהצד השני המשיב הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד. לגישת המשיב אשר הוסכם לעניין הצהרת ההון הינו שכ"ט בסך 1,600 ₪, אשר שולם בפועל. אמנם המבקש גם ערך בהזמנתו חו"ד חשבונאית, אך לגבי שירות זה לא נחתם הסכם ורק לאחר השלמת הכנתה המבקש דרש במפתיע תשלום סך 15,000 ₪. משום ההיכרות בין הצדדים ולאחר ששניהם באו בדברים הוסכם כי המשיב יבצע עבור המבקש עבודות חשמל בשווי של 15,000 ₪ כולל מע"מ, כאשר בעלות חומרי העבודה ישא המבקש - דבר שיהווה סילוק לכל דרישות המבקש. ואכן המשיב קיבל מאת המבקש סך של 5,000 ₪ לרכישת חוטי חשמל וחומרים נוספים, והחל מבצע את העבודה. לשיטת המשיב בפועל העבודה שבוצעה עולה רבות על הסכום המוסכם, ובעניין זה הוא הציג פירוט לפיו שווי העבודה שביצע עומד על סך כ-38,000 ₪. לאור זאת, הוגשה התביעה שכנגד בה עתר המשיב לחיוב המבקש בתשלום ההפרש.

בדיון שהתקיים בפני ביהמ"ש קמא ביום 4.12.17 התייצבו שני הצדדים ומסרו את גרסתם. מיד לאחר שמיעת הצדדים ניתן פס"ד של ביהמ"ש קמא הדוחה את שתי התביעות. ביהמ"ש קמא סקר בפס"ד את עמדות הצדדים והבהיר כי במקרה זה יש לזקוף לחובת שניהם את העובדה שלא נערכו הסכמים בכתב, לא לעניין השירות שסיפק המבקש וגם לא עבודתו של המשיב. הוסבר, כי שתי התביעות סומכות בעיקר על דברי הצדדים עצמם, מבלי שהובאו עדים וגם לא הוגשו מסמכים בעלי משקל התומכים בעמדת מי מהצדדים. במצב דברים זה, סבר ביהמ"ש קמא כי מי מהצדדים לא הוכיח את תביעתו, ומכאן הורה על דחיית התביעה העיקרית וגם התביעה שכנגד.

עם תוצאה זו לא השלים המבקש והגיש את בקשתו המונחת בפניי כעת. בבקשתו המבקש טען כי המשיב הודה בכך שהוא חייב לפחות סך 17,700 ₪ בגין עריכת חו"ד החשבונאית, ואילו המשיב טען לביצוע עבודות ללא שטרח לתמוך את שווין באף ראיה בעלת משקל. במצב דברים, זה היה על ביהמ"ש קמא לקבל את תביעת המבקש ולו על יסוד הודאתו של המשיב.