רת"ק 24676-12-16 סלע נ' כספי

הרקע לבקשה וטענות המבקשת:

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת תמי לוי יטח) שניתן ביום 27.11.16 במסגרת ת"ק 62524-05-16.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

מדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי המבקשת נגד המשיבה, שתיהן עוסקות בתיווך מקרקעין. המבקשת תבעה מהמשיבה תשלום סך של 25,740 ₪ בגין דמי תיווך שטענה שהיא זכאית להם מהמשיבה. המבקשת פעלה למכירת דירה עבור לקוחה שלה בטבעון. המשיבה פעלה למכירת דירתה של הלקוחה שלה – גב' ונדיק – וכן לרכישת דירה חלופית עבורה. למבקשת/התובעת לא היה הסכם תיווך עם הגב' ונדיק. למשיבה/הנתבעת היה הסכם תיווך עם הגב' ונדיק, לפיו דמי התיווך שעל הגב' ונדיק לשלם למשיבה הינם בשיעור 1.25% משווי הרכישה של הדירה החלופית. הצדדים הגיעו לכלל עסקה ונחתם חוזה מכירה בנוגע לדירה שמכרה הלקוחה של המבקשת, כאשר הלקוחה של המשיבה רכשה דירה זו.

כפי שקבע בימ"ש קמא בפסק דינו, אין מחלוקת כי בין המבקשת והמשיבה היו חילופי דברים ביחס למכירת הנכס של הלקוחה של המבקשת ללקוחה של המשיבה – גב' ונדיק. עם זאת, לא הוצגה על ידי המבקשת כל אסמכתא להוכחת הסכמתה של המשיבה לתשלום דמי תיווך למבקשת בשיעור של 1% וזאת בנוסף לדמי התיווך שהמבקשת זכאית להם מלכתחילה ממוכרת הדירה שהיא הלקוחה שלה. גם התכתבויות שנערכו במסרונים בין המבקשת למשיבה אינן מלמדות מאומה אודות הסכמה לתשלום דמי תיווך בין המתווכות. בימ"ש קמא קבע בפסק הדין כי יש לקבל את גרסתה של המשיבה/הנתבעת שהותירה רושם מהימן ולפיה נוכח לחציה של המבקשת במעמד החתימה על הסכם המכירה של הדירה היא ביקשה לרצות את המבקשת ובהתאם לכך ביקשה מהלקוחה שלה להיענות לדרישת המבקשת ולרשום לפקודת המבקשת שיק בסכום המהווה 1% משווי הרכישה. זמן קצר לאחר מכן חזרה בה המשיבה והבהירה לגב' ונדיק כי אין בכוונתה להעביר את השיק למבקשת שכן אין לכך כל הצדקה ולא הייתה כל הסכמה לכך ולכן השיבה את השיק לגב' ונדיק ותחת זאת קיבלה שיק חלופי בשיעור העמלה הכוללת המגיעה לה (1.25%). כאמור, בימ"ש קמא העדיף את גרסתה של המשיבה על פני גרסת המבקשת.

בימ"ש קמא ציין בפסק דינו כי גב' ונדיק אשר העידה בפניו נמצאה מהימנה ופירטה כי המבקשת לא רק שלא סייעה לה ברכישת הדירה אלא אף נמנעה מלהציג בפניה את מלוא התמונה העובדתית בנוגע למצבה של הדירה וגב' ונדיק אף ראתה במבקשת כגורם אשר מכשיל את רכישת הדירה. בימ"ש קמא קבע כי במצב דברים זה בו אין כל הוכחה להסכם מפורש לפיו המבקשת תהיה זכאית למלוא דמי התיווך מהמוכרת ובנוסף לכך לאחוז מתוך 1.25% דמי תיווך להם זכאית המשיבה, יש צורך בהוכחת יעילות מרבית חריגה וקיצונית של המבקשת כגורם אשר תרם לרכישת הדירה על ידי הגב' ונדיק, וזאת לא הוכחה. כן צוין כי ככל שהגב' ונדיק הייתה בקשר ישיר ובשיתוף פעולה עם המבקשת בהליכים שהובילו לרכישת הדירה, סביר להניח כי הגב' ונדיק הייתה אמורה לדעת על שיתוף הפעולה או על הדרישה לתשלום דמי התיווך נשוא תביעה זו, אולם הגב' ונדיק אישרה בעדותה כי לא ידעה דבר על דרישה זו של המבקשת. בסיכומו של דבר קבע בימ"ש קמא כי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה ולא הוכיחה את ההסכם בעל פה הנטען. על כן, נדחתה התביעה של המבקשת והיא חויבה בהוצאות המשפט של המשיבה.

המבקשת טוענת בבקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמה כי שגה בימ"ש קמא. נטען כי למבקשת הייתה בלעדיות תיווך על הנכס שבנדון והיא הגיעה להסכם שיתוף פעולה בעל פה עם המשיבה כי בשל הבלעדיות היא תקבל ממנה סך של 1% + מע"מ ממחיר הרכישה של הדירה אם המשיבה תביא קונה שירכוש את הנכס, זאת בנוסף לדמי התיווך שתקבל המבקשת מהלקוחה שלה – מוכרת הדירה. המבקשת טוענת כי המשיבה נעתרה לכך וכי בהיעדר חובה שבחוק לקיום הסכם בכתב ההסכם סוכם בעל פה. נטען כי בתום חתימת חוזה המכירה של הדירה (בצהרי יום שישי) רשמה רוכשת הדירה שיק על סך 25,740 ₪ ישירות לפקודתה של המבקשת, זאת לבקשתה של המשיבה והשיק נמסר למשיבה על מנת שתעבירו למבקשת. לטענת המבקשת, במהלך סוף השבוע נמלכה המשיבה בדעתה והחליטה באופן חד צדדי להפר את אשר הוסכם בעל פה ביניהן, דאגה להחליף אצל רוכשת הדירה את השיק שהיה רשום לפקודת המבקשת בשיק אחר לפקודתה ולקחת את מלוא דמי התיווך לעצמה. המבקשת טוענת כי ביום א' שלאחר מכן התייצבה המשיבה במשרד המבקשת ומסרה לה שיק אישי שלה לפקודת המבקשת על סך 6,000 ₪ בתואנה כי זה הסכום שהיא מעוניינת ליתן למבקשת. המבקשת סירבה לקבל את השיק והודיעה כי היא עומדת על קיום ההסכם ביניהן.

לטענת המבקשת טעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי אין ראיה לעצם ההסכמה להשתתפות בדמי התיווך למעט העובדה שנרשם בתחילה שיק לפקודת המבקשת שלאחר מכן בוטל. נטען כי יש לראות ברישום הראשוני של השיק לפקודת המבקשת על מלוא הסכום, שניתן בהסכמה ובאווירה טובה, משום ראיה לכך כי זה מה שהוסכם בין המבקשת למשיבה. נטען כי טעה בימ"ש קמא משקיבל את עדות המשיבה שהותירה בו רושם מהימן. נטען כי בימ"ש קמא התעלם מסתירות בעדותה של המשיבה וכי טענותיה ועדותה של המשיבה אינן מהימנות כלל. כן נטען כי בימ"ש קמא התעלם מעדותו של עוה"ד שבמשרדו נחתם הסכם המכר לפיה האווירה במשרד הייתה טובה, המבקשת והמשיבה סיכמו ביניהן על פתק את אופן גביית דמי התיווך ורק הרישום הפורמאלי של השיק לפקודת המבקשת בוצע מחוץ למשרד. נטען כי טעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי באין כל הוכחה להסכם מפורש בין המבקשת למשיבה יש צורך ביעילות מרבית, חריגה וקיצונית של המבקשת כגורם שתרם לרכישה. כן נטען כי שגה בימ"ש קמא שדחה לחלוטין את תביעת המבקשת ולא התייחס בפסק הדין לפעולותיה של המשיבה לאחר ביטול השיק כאשר הגיעה למשרדה של המבקשת והביעה רצונה לשלם למבקשת סך של 6,000 ₪ כדמי השתתפות על שיתוף הפעולה בתיווך העסקה. נטען כי עצם הודאתה של המשיבה בכתב ההגנה בכך מצביעה על כוונתה לשלם למבקשת לפחות את הסכום הנ"ל בגין שיתוף הפעולה שלהן בתיווך העסקה ולכן לא היה זה צודק לדחות לחלוטין את תביעת המבקשת ולהותירה ללא קבלת שום סכום מהמשיבה ואף לחייבה בהוצאות.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין. ניכר מפסק דינו של בימ"ש קמא כי בחן את טענות הצדדים ואת הראיות והעדויות שהוצגו בפניו ופסק על פי הדין ובהתאם לנסיבות המקרה. כמו כן, פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על קביעותיו באשר לממצאים עובדתיים וממצאים בנוגע למהימנות העדים, עניינים בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. ראו:

ע"א 5212/14 אבו ג'אנם נ' אבו ג'אנם (החלטה מיום 25.11.2014);