רת"ק 23735-05-15 בצרי ואח' נ' אריה

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי הגב' מירב בצרי לביא ומר כפיר לביא מנדלוביץ (להלן: "המבקשים") על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופטת הדסה אסיף, במסגרת ת"ק 594-01-15, שניתן ביום 30/04/15.

בית משפט קמא קיבל את תביעתה של הגב' דפנה אריה (להלן: "המשיבה") וחייב את המבקשים לשלם לה, ביחד ולחוד, סכום של 5,600 ₪, כמפורט בכתב התביעה, וכן חייב את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט.

2.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ולאור סמכותי, לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מוצאת, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

3.מבקשת רשות הערעור עולה, כי המבקשים רשמו את בנם לגן בבעלותה של המשיבה. בתאריך 27/11/14 החליטו המבקשים להוציא את בנם מהגן, אך לא שילמו למשיבה את הסכומים המגיעים לה, על פי הסכם שנקשר בין המבקשים והמשיבה, השווה לשכר לימוד של שני חודשים נוספים, האחד בגין הודעה מוקדמת והשני כפיצוי מוסכם, כקבוע בהסכם, ובסך כולל של 5,600 ₪ (2,800 ₪ לכל חודש).

המבקשים טענו, כי יש לדחות את התביעה כנגדם, שכן לטענתם, הוציאו את בנם מהגן בשל חשדם, כי הוא היה קורבן לתקיפה, ואף הוגשה על ידם תלונה בעניין זה למשטרת ישראל. לכן, לאחר שלא קיבלו מהמשיבה תשובות מניחות את הדעת, באשר לאופן בו נוצרו החבלות הקשות בבנם, זכאים הם להוציא את ילדם מהגן, בלא חיוב כספי כלשהו.

המבקשים טענו בפני בית משפט קמא, כי בנסיבות המתוארות, לא חלה עליהם החובה לשלם את התשלומים שתבעה המשיבה, שכן המשיבה היא שהפרה את הוראות ההסכם בהפרה יסודית וכן הפרה היא את חובת הזהירות.

4.בית משפט קמא קיים דיון בנוכחות הצדדים ביום 28/04/15, שמע את טענות הצדדים וראה לבסוף לקבל את התביעה במלואה, תוך שהוא דוחה את טענות המבקשים.

במסגרת פסק דינו ציין בית משפט קמא, כי למעשה, המבקשים מודים, שהוציאו את בנם מהגן תוך שנת הלימודים וללא הודעה מוקדמת, ולמעשה, טוענים הם טענה מסוג "הודאה והדחה", לפיה יש לפטור אותם מהתשלומים המפורטים בהסכם, בשל הנסיבות הנטענות על ידם. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי הנטל להוכיח, כי מתקיימות נסיבות, שבגינן אין לחייב את המבקשים בסכום התביעה, רובץ על כתפיהם של המבקשים ולא היה בידי המבקשים להרים את הנטל המוטל עליהם ולהוכיח, כי הוציאו את בנם מהגן, בשל החשד לכאורה למעשים פליליים כלפיו, כפי שנטען על ידם בפני בית משפט קמא.

בית משפט קמא נימק את קביעתו, על בסיס החומר הראייתי שעמד בפניו, וציין, כי למרות שהמבקשים טוענים, כי בנם נמצא חבול ביום 18/11/14, המשיכו המבקשים לשלוח את בנם לגן של המשיבה ורק ביום 27/11/14, 10 ימים לאחר מכן, הוציאו אותו מהגן.