רת"ק 21585-08-14 30 מרץ 2015

רקע ועיקרי טענות המבקש

1. מונחת לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו מיום 20.7.14 של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה ס' אלבו) שניתן בת"ק 50021-06-13.

2. ראשיתו של ההליך בבית משפט קמא בתביעה שהגישה משיבה 1 – דיירת בקומה העליונה בבית משותף – נגד משיב 2 – ועד הבית – בגין נזקי רטיבות בדירתה אשר גרמו, כך לפי הטענה, לנזק למזגן ולהסקה המרכזית שבדירה. במסגרת תביעתה טענה המשיבה, כי המשיב נמנע מלמלא את חובתו ולדאוג לתיקון גג הבניין כראוי, וזאת על אף העובדה שמצויה הייתה בידיו תעודת אחריות (לתקופה של 10 שנים) עבור עבודת איטום שבוצעה בגג על ידי המבקש בשנת 2003. המשיב טען להגנתו, כי לא קיים קשר סיבתי בין הרטיבות לבין התקלות הנטענות במערכת ההסקה והמיזוג בדירתה של המשיבה, וכי מכל מקום, ככל שיש אחריות לגורם כלשהו הרי שהיא מוטלת לפתחו של המבקש, וזאת לנוכח האחריות שניתנה על ידו לתיקון שביצע בעבר. המבקש טען בכתב ההגנה שהוגש על ידו (בהודעה לצד שלישי) כי במסגרת תביעה קודמת שהוגשה נגדו על ידי המשיב ניתן ביום 4.10.11 פסק דין במסגרתו הוא חוייב לשלם סכום מסויים, וזאת לסילוק כל הטענות בעניין הרטיבות. לדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 17.12.13 התייצבו המשיבים אך המבקש לא התייצב. לאחר ששמע את עדויות הצדדים החליט בית משפט קמא (ביום 17.12.13) לקבל את התביעה, בחלקה, והורה למשיב לפצות את המשיבה בסכום כולל של 4,500 ₪ (כולל הוצאות). בנוסף, בהעדר התייצבותו של המבקש לדיון, חייב בית משפט קמא את המבקש לשפות את המשיב בסכום שבו חוייב כלפי המשיבה. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה מיום 5.1.14 קיבל בית משפט קמא את הבקשה, וקבע, בין היתר, כי פסק הדין יבוטל במישור היחסים שבין המשיב למבקש בלבד וכי עניין זה יידון מחדש. בנסיבות אלה, קיים בית משפט קמא דיון נוסף במעמד המבקש והמשיב. המשיב טען בדיון זה, כי האחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מהרטיבות מוטלת על המבקש, וזאת בהתאם לתעודת האחריות שנתן המבקש למשיב בעקבות עבודת האיטום שביצע בשנת 2003. מנגד, המבקש שב וטען, כי הליך קודם שהתנהל בין המשיב לבין המבקש מונע מהמבקש לטעון כלפיו טענות נוספות. בנוסף, המבקש העלה בדיון טענה חדשה (שלא נזכרה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו) ולפיה בשל אופן התקנת צינורות המזגן בדירתה של המשיבה הרי שאין לו כל אחריות לנזקים הנטענים.

3. בפסק דינו מיום 20.7.14, שניתן כאמור במישור היחסים שבין המבקש למשיב בלבד, קיבל בית משפט קמא את עמדת המשיב וחייב את המבקש לשפות את המשיב בסכומים אותם חוייב לשלם למשיבה במסגרת פסק הדין מיום 17.12.13. בהתייחס להליך הקודם שהתנהל בין המבקש למשיב קבע בית משפט קמא, כי הליך זה נגע לנזקי רטיבות שהתרחשו בשנת 2009, בעוד שהנזקים מושא דיוננו התרחשו בשנת 2011. משכך נקבע, כי פסק הדין שניתן בהליך הקודם אינו חל על הנזקים מושא דיוננו. עוד קבע בית משפט קמא, כי בשים לב לכך שהמבקש נתן אחריות עד ליום 1.8.13 בגין עבודות האיטום שביצע בשנת 2003, ולכך שנזקי הרטיבות התרחשו בשנת 2011 – היינו בתוך תקופת האחריות – הרי שאחריות המבקש חלה על הנזקים בענייננו. בית משפט קמא דחה גם את טענת המבקש ולפיה הנזקים למזגן בדירת המשיבה לא נגרמו בשל איטום לקוי בגג אלא בשל חדירת מים מקירות הבניין, וזאת בהתבסס על הראיות שהוגשו ושנשמעו לפניו עובר לפסק דינו מיום 17.12.13, ולנוכח העובדה שלא הוצגו ראיות מצידו של המבקש לסתור את הדברים. סיכומו של דבר, כאמור, ההודעה לצד שלישי התקבלה והמבקש חוייב בשיפוי המשיב.

4. במסגרת הבקשה שלפניי עותר המבקש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ובעיקרו של דבר הוא שב על הטענות שהועלו על ידו בערכאה דלמטה.

   דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה בחומר המונח לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיבים (ראו תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

6. כידוע, הליך של תביעות קטנות נועד לאפשר לצרכן בפרט ולכל אזרח בכלל, להביא לפני בית המשפט עניין בעל ערך כספי מועט, בהליך פשוט ושווה לכל נפש, ללא צורך בהזדקקות לייצוג על-ידי עורכי דין, וללא צורך בהתמצאות בכללי הפרוצדורה ובדקדוקי הדין הנוהגים בהליכים משפטיים המתנהלים ב"מסלול הרגיל". כל זאת, במטרה להבטיח הליך לא יקר, יעיל, מהיר וצודק, שיאפשר לבעלי הדין להביא את עניינם לבית המשפט, ויאפשר לבית המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות. השקפת המחוקק היא, שהליך של תביעה קטנה צריך להתחיל ולהסתיים בבית המשפט לתביעות קטנות. זה הטעם לכך, שביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות לא קבע המחוקק "זכות ערעור" כפי שהדבר קיים בהליכים אזרחיים "רגילים". ביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות קבע המחוקק, כי הגשת ערעור תהיה מותנית בקבלת רשות של ערכאת הערעור. מתי תינתן רשות לערער? הלכה פסוקה היא, כי הרשות לערער תינתן רק במקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות "טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה" (ראו החלטתו של כב' השופט י' ענבר מיום 3.4.2008 במסגרת בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, סעיפים 9-10 וההפניות שם). ניסיון החיים מלמד, כי רק ביחס לאחוז קטן של פסקי הדין הניתנים בבית משפט לתביעות קטנות מוגשות בקשות רשות לערער, ורק חלק קטן מבקשות אלו, מתקבל.

7. מן הכלל אל הפרט. לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקש באתי לכלל מסקנה שמקרה זה אינו נמנה על המקרים הנדירים בהם יש לתת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. אבהיר את הדברים.