רת"ק 20320-01-17 דהרי נ' עאסי

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב (כב' השופטת הדס פלד) מיום 30.11.2016 ולפיו נדחתה תביעתו של המבקש – התובע שהוגשה נגד המשיב בגין נזקים שאירעו לרכבו בתאונת דרכים מיום 13.7.2015 (להלן: "התאונה").

2.המבקש הגיש תביעה על סך 9,480 ₪ בגין נזקים שאירעו לרכבו בתאונה.

המשיב טען בכתב ההגנה כי המשאית שבה נהג במועד התאונה היתה מבוטחת. הוא עבד כשכיר והמשאית אינה בבעלותו. הוא טען כי המבקש אחראי לקרות התאונה ולא הוא וכן הכחיש את הנזקים הנטענים.

3.בדיון שהתקיים ביום 27.11.16 נשמעו עדויות הנהגים – המבקש והמשיב. המשיב ביקש לזמן לעדות עד מטעמו; אך זה לא התייצב לדיון.

4.בפסה"ד מיום 30.11.2016 נבחנו הגרסאות העובדתיות של בעלי הדין בנוגע לקרות התאונה. נקבע כי בשל העובדה שהתובע הוא זה הנושא בנטל השכנוע ונטל הראיה; בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", די בהרמת הנטל בשיעור של 51% (ע"א 475/81 זקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד מ (1) 589), צוין כי התובע לא צרף עדות או הודעה על התאונה מזמן אמת. הנתבע העיד כי לא זומן לעדות במשטרה וכי שוטר שהגיע למקום שלח אותו לדרכו לאחר הוחלפו פרטיו.

בימ"ש קמא לא מצא כי מהתמונות שצורפו ניתן לקבוע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע - המשיב. נקבע כי התובע לא הרים את נטל הראיה והשכנוע ומכאן שהתביעה לא הוכחה. לפיכך, נדחתה התביעה ללא צו להוצאות.

מכאן הבר"ע שלפני

5. המבקש טוען כי נפלה טעות גלויה על פניה בפסק הדין וכי מסקנות ביהמ"ש קמא מנותקות לחלוטין מן העובדות ועל כן יש ליתן לו רשות לערער ולבטל את פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה מהנימוקים כדלקמן: