רת"ק 18160-08-15 סימון נ' אלון

1.המשיב התגורר במשך מספר שנים בדירה אותה שכר מהמבקש. מספר חודשים לאחר פינוי המושכר הגיש המבקש תביעה לבית המשפט קמא, בגדרה טען כי המשיב הותיר את הנכס במצב מוזנח. הוא תבע פיצוי על נזקיו, ובכללם עלויות שיפוץ של הנכס, החזר נסיעות למקום מגוריו, הוצאות כלליות וכד'. נוסף על אלה תבע המבקש מן המשיב תשלום של דמי שכירות לחודש אחד, הואיל והמשיב פינה את המושכר חודש אחד בטרם תמה תקופת השכירות המוסכמת.

2.בית המשפט קמא קיבל את התביעה בחלקה, וחייב את המשיב בתשלום 3,000 ₪. ככל הנוגע לנזק שנגרם לדירה נקבע, כי המבקש לא הציג כל מסמך המעיד על תשלום בפועל של עבודת השיפוץ שנעשתה בנכס, ולא הביא למתן עדות את הקבלן שנתן את הצעת המחיר לתיקון הליקויים. נוסף על כך נסמך בית המשפט קמא על תמונות שהוצגו בפניו, מהן הוא הסיק כי לכל הפחות חלק מן הליקויים מקורם בבלאי מחמת שימוש סביר. בית המשפט קמא סבר, כי די היה בניקוי הנכס וצביעתו על מנת להביאו למצב של השכרה מחדש. מטעמים אלה גם נדחתה עתירת המבקש לפצותו על עגמת נפש.

את דרישת המבקש לחייב את המשיב בשכר דירה לחודש אחד דחה בית המשפט קמא משום הצהרתם של המבקש ואשתו בדיון שנתקיים בתובענה, לפיה פינוי הנכס נעשה בתיאום עמם, בלא שנדרש מן המשיב תשלום עבור חודש השכירות הנוסף.

3.על פסק דין זה מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי, ובה הוא פורש שורה של ליקויים שנפלו בפסיקתו של בית המשפט קמא. הוא מבקש את התערבותי לשם תיקונם של ליקויים אלה.

4.לאחר עיון בבקשה ובחומר שבתיק בית המשפט קמא מצאתי שלא ליתן רשות ערעור, ולכן אדחה את הבקשה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הלכה למעשה, בקשת המבקש מכוונת לקביעות שבעובדה שיצאו מלפני בית המשפט קמא, ובכגון דא אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, להוציא מקרים יוצאים מן הכלל, שהמקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. כאלה הם פני הדברים ככל הנוגע לליקויים שטען להם המבקש בתביעתו, סוגיה שבה הכריע, עובדתית, בית המשפט. הוא בדין ביחס לקביעתו, לפיה יציאתו של המשיב מן הדירה נעשתה בתיאום עם המבקש. עיון בפרוטוקול הדיון מגלה, כי הן המבקש והן אשתו העידו, ככל הנראה בתשובה לשאלת בית המשפט, כי הפינוי נעשה בתיאום עמם. אשת המבקש העידה, כי הודיעה למשיב כי יותיר את הבית ראוי להשכרה, ושיעזור באיתור שוכר חליפי, ואישרה בהגינות, כי נושא התשלום (ככל הנראה של דמי השכירות) לא עלה. מכאן הסיקה השופטת הנכבדה קמא, כי לא היתה בהסכמה זו שבין בעלי הדין כל התניה, לפיה הוויתור על דמי שכירות של חודש אחד כפוף לתיקון ליקויים או איתור דייר חליפי. במסקנה זו של השופטת קמא אינני רואה כל מקום להתערבותי.

ואשר להימנעותו של בית המשפט קמא מפסיקת הוצאות משפט, סוגיה זו נתונה כל כולה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ויש להניח, כי זו הביאה בחשבון שיקולים משיקולים שונים, ביניהם העובדה כי חלק הארי של התביעה לא נתקבל, ומכאן באה לכלל דיעה בדבר הימנעות מפסיקת הוצאות.

5.משום כל הטעמים הללו הנני דוחה את בקשת הרשות לערער. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.