רת"ק 18131-09-14 יצחק אשכנזי נ' חיננית דידי

1.בתאריך 13.3.13 חתמו הצדדים על חוזה במסגרתו רכשו המבקשים את דירתה של המשיבה שבאשקלון. בין תנאי החוזה, נקבעו גם המועדים לתשלום התמורה והמועד להעברת החזקה. המשיבה סברה, כי המבקשים הפרו את החוזה, והגישה כנגדם תובענה לביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון. לטענתה, המבקשים איחרו בהעברת התשלום השני מתוך הסכום שנקבע ב-41 ימים, דבר המהווה הפרה יסודית של חוזה המכר ומזכה אותה בפיצוי, ללא הוכחת נזק, בסך של 10% מערך הדירה (היינו, בסך של 76,500 ₪). כמו כן טענה, כי העיכוב בהעברת התמורה גרם לה לאחר בתשלומים עבור דירה שרכשה מצד ג', וכי נאלצה לשלם לו עקב כך פיצוי בסך 10,000 ₪. יחד עם זאת, על מנת לקצר הליכים ותוך התחשבות במצבם של המבקשים, תבעה המשיבה פיצוי בגבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, בסך של 33,800 ₪. המבקשים דחו את טענותיה של המשיבה וטענו, כי התביעה קנטרנית; סכום התביעה מופרך; וכי האיחור בהעברת התשלום נבע מדרישות הבנק של המשיבה. כמו כן טענו, כי המשיבה היא שהפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שאיחרה במסירת החזקה וכי היא זו שחייבת לפצות אותם בסכום הפיצוי שנקבע בהסכם, ללא הוכחת נזק בגין הפרה זו, ולכל הפחות הם זכאים לקיזוז הסכומים, כך שאינם חייבים לה דבר.

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו לו, קיבל את תביעת המשיבה במלואה וקבע, כי המבקשים הפרו את החוזה הפרה יסודית, ולכן המשיבה זכאית לפיצוי המוסכם; וכי המשיבה מסרה את החזקה בדירה באיחור של 10 ימים, באופן שאינו מהווה זכאות לפיצוי מוסכם או לקיזוז הסכומים שביקשו המבקשים. לאור האמור, בית המשפט חייב את המבקשים לפצות את המשיבה במלוא סכום התביעה בסך 33,800 ₪ בתוספת 400 ₪ בגין הוצאות.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקשים טענו, כי הגיעו לדיון בבית המשפט כשאינם מוכנים לדיון ההוכחות; כי העיכוב בהעברת התשלום לא היה תלוי בהם, אלא בשל אי הבנה וטעות שנבעה מהתנהלותו של עו"ד, אשר ניהל את הליך המכירה (בכל הנוגע להמצאת מכתב כוונות); וכי במידה ובקשתם למשפט חדש או לביטול החלטת ביהמ"ש קמא תדחה, יינתן להם הסדר תשלומים לתשלום החוב על פי פסק הדין.

3."התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4. ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקשים. בית המשפט מצא, שאין מחלוקת של ממש בין הצדדים בכל הנוגע לעיכוב העברת התשלום השני (אף שהתשלום שהועבר בסופו של דבר היה גדול מהסכום שנקבע להעברה במועד השני), ולפיכך, הפרו המבקשים הפרה יסודית את ההסכם באופן המזכה את המשיבה בפיצוי ללא הוכחת נזק. המבקשים מבקשים שבית המשפט יתערב בקביעותיו העובדתיות ובהערכת המהימנות שקבע בית משפט קמא, אך, כאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

יש לזכור, כי לערכאה הדיונית אשר ראתה את העדים, שמעה את עדותם, ובחנה את מכלול הראיות, יתרון בולט על פני ערכאת הערעור, בכל הנוגע לבחינת מהימנותם של עדים אלה, ולא מצאתי בין טענות המבקשים, הצדקה להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש, בהעדר התקיימותו של אחד החריגים לכלל אי ההתערבות. ביהמ"ש נימק את ממצאיו, בחן את חוזה המכר והמסמכים שהוגשו, המעידים על העברת החזקה בעירייה במועד הנטען על ידי המשיבה, ולכן גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד.

מעבר לצורך יש לציין, כי בפני המבקשים פתוחה הדרך לחזור ולתבוע את הצד שלטענתם גרם להם להתעכב בביצוע התשלום ואשר לגרסתם הוא האחראי לנזק שנגרם להם כתוצאה מכך.