רת"ק 17220-05-16 דהרי נ' ממשלת ישראל ואח'

באתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיבים, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד –1984 (להלן: "תקסד"א").

7.פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט קמא מנומקים לעילא ולעילא וניתנו לאחר בחינת כל טענות הצדדים והוראות הדין הנדרשות להכרעה תוך סקירת ההלכות הנוגעות לעניין, זאת לאחר שבית המשפט קמא התייחס לטענותיו של המבקש אחת לאחת.

8.אבחן עתה את טענות המבקש בבקשה זו אל מול פסקי הדין שניתנו בתובענה.

פסק הדין הסופי ביחס למשיבים 1-2:

9.בית המשפט קמא דחה את תביעת המבקש כנגד המשיבים לגופה, זאת לאחר שבחן את כל אחד מן הפרסומים אליהם היא נגעה.

10. הפרסום הראשון – מכתב אשר נשלח בפקס ליועץ המשפטי ולמבקר העירייה. בית המשפט קבע כי לא התרשם שכוונתו של המשיב בפרסום הדברים הייתה לפגוע במזיד במבקש; וכי מאחר והמשיב שלח את המכתב רק ליועץ המשפטי והמבקר בעירייה, ספק אם מדובר בפרסום לאדם זולת הנפגע כאמור בחוק; וכי גם אם נניח שמדובר בפרסום הרי יש לקחת בחשבון את נסיבות התפוצה המצומצמת - לגורמים ספציפיים בעירייה במסגרת תפקידם וכך יש להביט על אותו פרסום. עוד צוין, כי בית המשפט לא התרשם שכוונת המשיב היתה לפגוע במבקש במזיד, אלא מדובר ברצון כן כי גורמי האכיפה יפעילו את סמכותם וידרשו לעניין.

בית המשפט אף בחן את הפרסום לאור ההלכות השונות הקובעות, כי יש לבחון את משמעות האמור במכתב שנשלח, כפי שהיא נלמדת מהפרסום בהקשרו הרחב. בית המשפט בחן את תכולת ההגנה המנויה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, באשר להגשת תלונה לגורם רשמי, לגביה נקבע כי האינטרס הציבורי מחייב להרחיב בהגנות ולצמצם בקביעה כי מדובר בלשון הרע.

11. באשר לתוכן המכתב נפסק, כי מאחר ומדובר במכתב אשר נשלח בתפוצה מצומצמת – למבקר וליועץ המשפטי של העירייה שהם גורמי אכיפת החוק בעירייה, וכאשר מדובר בלשון ציורית, הרי בחינת הדברים על פי הקשרם מובילה למסקנה, כי אין המדובר בלשון הרע, כהגדרתו בחוק ובפסיקה.

12. באשר לטענות המבקש כנגד המשיבה 2, הרי אלו נוגעות לכך שאותו מכתב נשלח מפקס השייך לה ומכאן לטענתו נובעת אחריותה לפרסום. בעניין זה קבע בית המשפט כי אף אם נשלח המכתב ממכשיר פקס השייך למשיבה 2, אין בכך כדי להפוך אותה לשותפה לדבר לשון הרע, שכן אין הוכחה לכך שהמכתב נשלח בשמה או בעידודה.

13.הפרסום השני - מאמר שפורסם באתר האינטרנט news1 המתייחס למאבקה של עיריית קריית גת כנגד חברת אינטל. במסגרת המאמר הטיח המשיב בקורת במבקש. לטענת המבקש המשפט להלן שהופיע במאמר הינו בגדר לשון הרע: "העיריה אכן זכתה בסופו של דבר בכמה מיליוני ₪, כאשר חלק לא קטן מסכום זה שולם לעורכי הדין שייצגו את העירייה. לכאורה אין ספק שמדובר במאבק צודק מצידה של עירית קריית גת והעומד בראשה – צודק אבל טיפש".

אף כאן בחן בית המשפט את הדברים, לשונם והקשרם וקבע כי האמירה "צודק אבל טיפש" מתייחסת למאבק עצמו ולא למבקש. מעיון בנוסח הכתבה ברור כי המשיב לא מייחס למבקש טיפשות ואינו מכנה אותו טיפש, אלא מתייחס למאבק שניהלה העירייה נגד חברת אינטל אשר לטעמו, היה צודק אבל טיפש. על כן אין המדובר בפגיעה בלתי מידתית במבקש, אלא בביקורת עניינית כנגד העירייה והעומד בראשה וזאת בנוגע למאבק שניהלה העירייה. עוד הדגיש בית המשפט, כי ביקורת עניינית על התנהלות נושאי תפקידים, היא חלק אינטגרלי ממהות חברה דמוקרטית.

14.הפרסום השלישי - ראיון של המשיב 1 ברדיו ביום 26.1.2016 . באותו ראיון ציין המשיב, כי העובדה שהמבקש ניהל את הגנתו בתביעה שהוגשה כנגדו (בת"א 15356-03-13) באמצעות ביטוח שנרכש על ידי העירייה וכשחברת הביטוח מממנת את הגנתו, אינה מהווה התנהלות ראויה של העירייה, וכי נגרם למשיב נזק, כיון שהעז ופעל כנגד השחיתות שגילה בעירייה. אותו ראיון ניתן בעקבות החלטת בית משפט בתיק האמור, בה נקבע שלא מוקנית למבקש חסינות של עובד ציבור.

בית המשפט קמא נתן משקל לדברי המשיב בפניו אשר העיד, כי כאשר דיבר על שחיתות לא התייחס מבקש באופן אישי. בית המשפט הדגיש, כי פרסום הנוגע להחלטה שיפוטית אינו בגדר לשון הרע - על פי סעיף 13(5)(7) לחוק, וכי נראה כי עיקר קצפו של המבקש יצא כנגד ההחלטה עצמה. מכאן דברי המשיב באותו ראיון אשר אינם מנוסחים באופן בוטה כנגד המבקש, חוסים תחת ההגנות הקבועות בדין.

בעניין זה הפנה בית המשפט , ביחס להגנת האמת שבדבר לפסק הדין המנחה שניתן בע"א 751/10 - פלוני נ' אילנה דיין ואח'(מיום 8.2.2012), אשר נוגע לכתבה ששודרה בתוכנית "עובדה". בפסק דין זה נקבע שכדי שהפרסום יחסה תחת ההגנה הקבועה בחוק עליו לעמוד בשני יסודות מצטברים: כי הפרסום היה אמת( כפי שהייתה ידועה בעת הפרסום), וכי מתקיים עניין ציבורי בנוגע לאותו פרסום. במקרה זה, הפרסום נוגע להחלטה שיפוטית וודאי שיש בו עניין ציבורי, ועל כן בא בגדר הגנה זו. עוד צוין, כי נוכח קיומו של עניין ציבורי ממשי ואופי הדברים אשר הוא כוללני ולא בוטה, הרי אלו חוסים תחת ההגנות הקבועות בדין ולא קמה עילה בגין לשון הרע.