רת"ק 15933-08-16 לוי נ' קרני ואח'

המבקש – מר יהודה לוי – הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים תובענה, שבה התבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהליך קודם בינו לבין המשיבים (ת"ק (י-ם) 1144/10), ושהושג – לפי הטענה – במרמה. בית המשפט (כב' הרשם הבכיר א' יחזקאל) דחה את התובענה, תוך שנקבע שהמבקש לא עמד בנטל הכבד להוכחת טענת המרמה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

רקע רלבנטי

תחילת השתלשלות העניינים היא בתובענה שהגישו המשיבים נגד המשיב ונגד חברה נוספת (ההליך הקודם – ת"ק (י-ם) 1144/10). בתובענה נתבע סעד כספי בגובה של 25,000 ₪. דיון בתובענה זו התקיים ביום 21.12.2010. לדיון זה לא התייצב המבקש, ואף לא התייצבה החברה שנתבעה לצדו. המשיב 1 הודיע לבית המשפט ששוחח ביום 7.10.2010 עם אילנית, מזכירתו של המבקש, שאישרה את קבלת ההזמנה לדיון, וכי שוחחה על כך עם המבקש. לפיכך, ומששוכנע בית המשפט שהזמנה לדיון הומצאה כדין, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, שבו חויבו המבקש והחברה לשלם למשיבים סך של 15,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 1,500 ₪, ביחד ולחוד. לטענת המבקש, כתב התביעה, הזמנה לדין ואף פרוטוקול הדיון האמור הכולל את פסק הדין – מעולם לא הומצאו לידיו.

במקביל, במהלך השנים 2014-2007 התנהל הליך פשיטת רגל בעניינו של המבקש (פש"ר (חי') 805/07), שהסתיים במתן צו הפטר ביום 1.5.2014. לטענת המבקש, מכיוון שבתקופת ניהול ההליך הקודם הוא היה מצוי בהליך פשיטת רגל, לא ניתן היה להגיש את התביעה נגדו, והיה על המשיבים לפנות לנאמן.

לטענת המבקש, בסמוך לאחר מתן צו ההפטר, בחודש יוני 2014, הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל לשם סגירת התיקים שהתנהלו נגדו שם. או-אז הוא גילה שקיים נגדו הליך גבייה בהוצאה לפועל בגין הפיצוי שנפסק בפסק הדין בהליך הקודם, שלא נסגר מכוח צו ההפטר כיוון שנפתח לאחר המועד בו ניתן צו כינוס בעניינו.

ביום 15.7.2015 פנה המבקש לבית המשפט קמא במסגרת ההליך הקודם, בבקשה לביטול פסק הדין, מן הטעמים האמורים. בית המשפט (כב' השופט – כתוארו אז – א' חן) דחה את בקשתו מפני שמדובר בהליך משנת 2010, ומפני שמן הבקשה עלה שקיומו של פסק הדין היה ידוע למבקש זמן רב בטרם הגשת הבקשה (החלטה מיום 14.9.2014). גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו – נדחתה (החלטה מיום 30.11.2014).