אחים אום נ' חיים ואח'

 החברה הקבלנית מבקשת לקבל רשות ערעור על פסיקת בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, בה חויבה בפיצוי המשיבים, בגין איחור במסירת דירה.

המבקשת מודעת, ואף ציטטה בבקשה, את הפסיקה אודות דרך הצמצום שנוקטת ערכאת הערעור במתן רשות ערעור על הליך תביעות קטנות. יחד עם זאת, סבורה המבקשת כי בעניינה חל החריג, וכי בית המשפט לתביעות קטנות טעה, בטעויות שהן בולטות על פני פסק הדין, המחייבות את התערבותה של ערכאה זו.

לאחר עיון בפסק הדין ובבקשה, לא מצאתי ממש בטענות המבקשת, ודין הבקשה להידחות מבלי לבקש תשובה.

על פי החוזה מיום 28.5.13, התחייבה המבקשת למסור דירה למשיבים עד ליום 20.3.15. אולם, הדירה נמסרה בפועל ביום 20.9.15. היינו, חצי שנה לאחר מועד המסירה ולאחר שחלפו (מזמן) גם 60 הימים האמורים בסעיף 5(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973.

המבקשת הסבירה בבית המשפט כי, לשיטתה, מועד המסירה נדחה מהמועד המקורי. זאת, נוכח הוראות סעיף 9.3 לחוזה, אשר תוקפו יונק מסעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות). סעיף, בו הסכימו הצדדים כי אם יחולו עיכובים או מניעות אשר אין החברה יכולה למנעם, בהם גם מלחמה וגם הימנעות הרשות הרלוונטית מחיבור לתשתית חיונית, כגון מים, חשמל או ביוב "וזאת למרות המאמצים הסבירים של שננקטו לעניין זה על ידי החברה", אזי יידחה מועד המסירה, עד אשר יוסרו העיכובים, בתוספת 30 יום.

המבקשת הצביעה על שני עיכובים מסוג זה. האחד, אירועי "מבצע צוק איתן", אשר התרחש במהלך קיץ 2014, ואשר השפיע על המשק, ולטענת המבקשת גם גרם לעיכוב בבנייה. השני, אי עמידה של משרד הבינוי והשיכון בהתחייבותו לחבר את המגרש הרלוונטי לקו הביוב הראשי. בית המשפט דחה את טענות המבקשת בשני המישורים. המבקשת טוענת עתה כי בית המשפט טעה בעניינים אלה, וכאמור, אין בידי לקבל הטענה.

לעניין "מבצע צוק איתן" קבע בית המשפט כי אמנם למבצע הייתה השפעה על המשק, אך המבקשת לא הרימה נטל להוכיח אם וכיצד השפיע המבצע באופן קונקרטי על הבנייה נשוא התובענה. זאת, במיוחד בשים לב לכך שחלפו 8 חודשים בין המבצע לבין מועד המסירה.

המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט לתביעות קטנות בעניין זה. לשיטת המבקשת, ידיעה שיפוטית היא, כי אזור הדרום, לרבות העיר באר שבע בה הייתה הבנייה, היה תחת מתקפות טילים. הדבר השפיע על המשק, הן במניעת ביצוע עבודות שונות באופן ישיר, הן בצורך להישאר בבית עם ילדים ולהימנע מיציאה לעבודה, והן בסגרים שהוטלו על אזור יהודה ושומרון. סגרים, אשר מנעו הגעה של פועלי בניין למקומות העבודה. המבקשת מודה כי לא פרטה כיצד השפיע הדבר באופן ישיר במקרה זה בכתב ההגנה. אולם, לשיטתה, יצאה ידי חובתה בעצם אזכור המבצע בכתב ההגנה, כאשר השפעותיו על משק ידועות.

לא מצאתי ממש בטענת המבקשת. אכן, מבצע צוק איתן, אם הוא השפיע, יכול היה להביא לדחיית מועד המסירה. אולם, המבקשת לא פרטה כיצד הייתה השפעה זו, ולא הוכיחה כי יש ממש בעניין. המדובר במידע המצוי תחת ידה של המבקשת, ולו באמצעות יומני העבודה באתר, אשר ניתן היה להביאם לבית המשפט כדי להוכיח הטענה. כך לדוגמא, אי הגעה של פועלים, מחמת סגר, הייתה נרשמת. אולם, אם העבודות נעשו על ידי עובדים ישראלים או זרים מהמזרח הרחוק, לדוגמא, אין לסגר השפעה, והדבר היה בא לידי ביטוי ביומן. לא פורט, אם בכלל הייתה עבודה בפועל בתקופה הרלוונטית בבניין המסוים עוד לפני המבצע, או שמא ריכז הקבלן מאמציו במקום אחר באותה עת. לא ידוע אם עבדו באתר או לא בתקופת המלחמה, אם הגיעו חומרים, ואם בכלל שיבש המבצע את העבודות, ואם כן עד כמה. לטעמי, מכל מקום, צריכה הייתה המבקשת להראות, בכתב ההגנה ובראיות, לא רק כי הייתה השפעה, אלא כי בתום המבצע נתנה למשיבים התראה מנומקת ומפורטת אודות דחיית מועד המסירה. התראה, אשר היה מאפשר לרוכשים לבחון הטענה לגופה, קרוב לזמן אמת. סיכומו של דבר, אני מסכים עם בית משפט קמא כי רכיב זה לא הוכח.

הטענה היותר שובה את הלב, היא הטענה כי הרשות המתאימה לא עמדה בחובתה לחבר את הבניין לתשתית הביוב במועד. אולם, לאחר עיון בנימוקי בית המשפט, לא מצאתי כי נפלה שגגה כלשהי אף לעניין זה, כל שכן שלא נפלה שגיאה בולטת. זאת, משום שעל פי כתב ההגנה עצמו, ומכתב המבקשת למשרד הבינוי והשיכון, המבקשת עצמה גילתה את התקלה האמורה רק בסוף חודש אפריל, כאשר מבחינתה הייתה על סף סיום הבניה ומסירה, לדבריה. רק אז, פנתה להאיץ במשרד השיכון, בעל פה ובמכתב אזהרה. בהקשר זה, יש לזכור כי, על פי לשון החוזה, המחדל של משרד השיכון יכול לעמוד להגנת המבקשת, אך ורק אם המחדל התקיים למרות "המאמצים הסבירים שננקטו לעניין זה על ידי החברה". המדובר בגילוי של מחדל משרד השיכון, בשלהי חודש אפריל, למעלה מחודש אחרי מועד המסירה המקורי, ופחות מחודש מתום 60 הימים האמורים בסעיף 5א(א) לחוק המכר (דירות)! איני מוצא כי שגה בית המשפט לתביעות לקטנות, אשר מצא כי גילוי מאוחר זה מלמד לכאורה שלא התקיימו "המאמצים הסבירים" על פי החוזה. מה גם, שלא פורט איזה מאמץ נוסף נעשה, לזרז העניין עוד, אם ניתן היה (ואם לא ניתן היה, כל שכן שצריך היה לעקוב ולוודא הנחת קווי הביוב לפחות חצי שנה קודם לכן).