רת"ק 14815-12-16 גולן ואח' נ' לוי

 כללי

1.מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר אפיר יחזקאל) מיום 24.11.2016, לפיו התקבלה ברובה תביעה כספית של המשיב כנגד המבקש 1 (להלן - המבקש) ונפסק לטובתו סך של 15,553 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח (להלן - פסק-הדין).

רקע עובדתי ודיוני

2.בבית-משפט לתביעות קטנות התבררה תביעת המשיב בגין חוב כספי של המבקשים בסך של 22,553 ₪. לטענת המשיב, החוב נוצר בגין רכישת ציוד מחשוב ותקשורת וכן בשל שירותי תיקונים למחשב. המשיב תמך תביעתו בחמש חשבוניות, שלטענתו טרם נפרעו, ארבעה בגין ציוד ואחת בגין שירות תיקונים. כמו כן, טען המשיב לפיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה בסך כולל של 2,500 ש"ח.

3.לאחר שבחן את הראיות שהוצגו לפניו, ובכלל זה תמלילי שיחות שניהלו הצדדים והחשבוניות הרלוונטיות, התרשם מעדותם של הצדדים, ושקל את טענותיהם, דחה בית-משפט קמא את טענת ההתיישנות וקיבל את התביעה ברובה. נקבע, כי תנאי התשלום שסוכמו בין הצדדים היו שוטף פלוס שלושים ולכן עילת התביעה השתכללה רק במועד שלאחר חודש ינואר 2009, ומכאן שיש לדחות את טענת ההתיישנות. לגופו של עניין, נקבע כי טענת המבקש לפיה שילם את החשבוניות לשותפו של המשיב, למעט חשבונית אחת, לא הוכחה ולא צורפה כל אסמכתא לביסוסה. בנוגע לחשבונית אחת בגינה טען המבקש כי מדובר בדרישת תשלום מופרזת עבור שירות שלא סופק, קבע בית משפט קמא כי המשיב לא פירט את מהות השירות אשר סופק כנגד חשבונית זו, ועל כן דחה בית-המשפט את התביעה בגינה. בנסיבות אלו, קיבל בית המשפט קמא את מרבית התביעה למעט החוב בגין חשבונית זו.

4.בבקשה שלפניי מלין המבקש על קביעות בית-משפט קמא. לטענתו, יש לקבל את טענת ההתיישנות מהטעם שלא הוכח כי תנאי התשלום היו שוטף+30, למעט חשבונית מס' 200381 בסך 140 ש"ח על גביה נרשמו תנאי התשלום. עוד נטען, כי לא נדונה טענתו כי עשה את העסקה עם השותפות ושילם את תמורת החשבוניות לשותף של המשיב. מה גם, נטען כי בית-משפט קמא לא דן בטענתו לשיהוי בהגשת התובענה ולנזק הראייתי שנגרם לו בחלוף הזמן עקב אי שמירת האסמכתאות לתשלום. המבקש טען בנוסף בית-משפט קמא לא קבע למשיב פיצוי עבור עוגמת נפש כפי שביקש המשיב בכתב-התביעה, בסך של 2,500 ש"ח ומכאן, כי שגה בחישוב הסכום שנקבע בפסק הדין.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק-הדין ונימוקי בית-משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה.

6.כידוע, בשל טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות, לא בנקל, תתקבלנה בקשות למתן רשות ערעור על פסק-דינו. לעניין זה נקבע כי "...העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית-המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו" (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (3.4.2008) שאוזכר פעמים רבות; ראו: רת"ק (י-ם) 41785-12-11 דקרויש נ' זיני (27.2.2012); רת"ק (חי') 17411-04-12 זיו נ' א.מ. יורופ חלפים בע"מ (7.5.2012); לעניין טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות כמשפיע על ההליך הערעורי ראו גם: רע"א 5773/05 גולטורס נופש ותיירות נ' לו (24.7.2005) פִסקה ה(1); רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ נ' דהן (30.5.2011) פִסקה 8; רע"א 5710/11 לסרי נ' אוטו שי ראשון לציון בע"מ (10.5.2012) פִסקה 3; והשוו רע"א 5287/11 לוי נ' זייפרט (27.7.2011)). התערבות מעין זו שמורה בעיקרו של דבר למקרים בהם נראה כי נפלה טעות ברורה על-פני הפסק, מצב דברים שלא התקיים בענייננו.

7.עיון בפסק-הדין מעלה, כי בית-משפט קמא הוציא תחת ידו פסק-דין ברור, מנומק וממצה. בית-המשפט קמא דחה את טענת ההתיישנות על בסיס התרשמותו מעדותו של המשיב, וגרסתו כי הוסכם על תנאי תשלום של שוטף+30, עדות שהתיישבה לדידו עם התנהלות עסקית שגרתית ועל כן, הניח כי מועד התשלום נקבע זמן מה לאחר הנפקת החשבוניות. טענותיו של המבקש בעניין תשלום החוב לשותפו של המשיב ולעניין השיהוי בהגשת התביעה, נבחנו על-ידי בית-משפט קמא ונדחו, לאחר שלא הוצגו אסמכתאות לתשלום, על אף שסביר היה להניח כי המבקש, בהתחשב בתחום עיסוקו, היה שומר אסמכתאות לתשלומים שביצע לטענתו. קביעותיו של בית-משפט קמא מעוגנות בחומר הראיות וניתנו, בין היתר, על יסוד התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית מעדויות הצדדים אשר עמדו לפניו וממהימנותם. זאת ועוד, לא מצאתי כי נפלה טעות בחישוב הסכום הכולל שנפסק לתשלום, ואבהיר. בית-משפט קמא קבע מפורשות כי קיבל את התובענה למעט בגין חשבונית אחת שלא הוכחה חובת המבקש לשאת בדרישת התשלום מכוחה. מכאן, שבית המשפט קיבל את תביעתו של המשיב גם לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,500 ש"ח אשר בנסיבות העניין שיעורו סביר ולא מקים עילת התערבות בגינו ומכאן, כי נפלה כל טעות בחישוב סכום פסק הדין.

8.הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב כלל בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. עיקרון זה מבוסס על ההנחה, שהערכאה הדיונית היא ששמעה את העדויות והתרשמה מהן באופן בלתי אמצעי ועל ניסיונם של שופטי הערכאה המבררת בהערכת מהימנות העדים. מכאן נקבע, כי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות תיעשה, אפוא, רק במקרים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם. הדברים נכוחים במיוחד, מכוח קל וחומר, נוכח המדיניות המצמצמת הנקוטה בקשר להתערבות בפסקי-דין הניתנים על-ידי בית-משפט לתביעות קטנות (בר"ע (י-ם) 375/08 לעיל; רע"א 5773/05 לעיל; רע"א 2975/11 לעיל; רע"א 5710/11 לעיל). התערבות בפסקי-דין של בית-המשפט לתביעות קטנות שמורה בעיקרה למקרים בהם נראה כי נפלה טעות ברורה על-פני הפסק. בענייננו, פסק-הדין ניתן על-יסוד התרשמות בית-המשפט מהראיות שהונחו לפניו ולא התגלתה טעות מהותית על-פני הפסק מהמסקנות שהסיק בית-המשפט מהן. כעולה מחומר הראיות, היה בהן כדי לבסס את תביעת המשיב במידה הדרושה, ובדין התקבלה תביעתו בשיעור הסכום שנפסק.

9.סוף דבר, טענות המבקש זכו להתייחסות בית-משפט ונדונו לגופן ולא מצאתי כי נפלה טעות בחישוב הסכום לתשלום בפסק-הדין. בנסיבות אלה, ולנוכח ההלכה הנוהגת כאמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-הדין ודין הבקשה להידחות.