ערמון נ' כל בו חצי חינם בע"מ

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשם הבכיר אריה דורני-דורון) מיום 19.7.18 בת"ק 41682-11-17 אשר ניתן בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד -1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

2.ענייננו בתביעה על סך 33,000 ₪ שהגיש המבקש – התובע נגד המשיבה – הנתבעת.

בכתב התביעה נטען כי ביצע עם אשתו, כהרגלם בכל שבוע, קניה מרוכזת אצל המשיבה ובין היתר, הם רכשו קוצץ ירקות של חברת "יונדאי" שמחירו 119 ₪ בהתאם לתווית מחיר שהודבקה עליו.

בבדיקת החשבון לאחר התשלום בקופה, גילה המבקש כי חויב בגין הקוצץ על סך של 149 ₪. נטען כי אחראי מחלקת חשמל שנקרא לקופה ראשית לא אישר למבקש את המחיר שצוין במדבקה ואמר בפני קהל הממתינים בקופה הראשית כי יתכן והתובע הדביק את המדבקה על המוצר על מנת להטעות ולקבל מחיר זול. התובע עוכב כחצי שעה בחנות, בויש בפני הקופאית הראשית והלקוחות והנתבעת לא הסכימה לזכותו בגין ההפרש.

הסעד המבוקש: סך של 10,000 ₪ פיצויים לדוגמה (כנראה הכוונה מכוח סעיף 31 א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981), סך של 20,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע וסך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבעת – המבקשת טענה בכתב ההגנה כי אחראי המשמרת של מחלקת חשמל לא טען כי ייתכן והתובע הדביק את התווית, אלא ציין "אולי מישהו שם את המחיר" והפנה את התובע למנהל הסניף מאחר ולהבנתו לא היה יכול לאשר את ההחזר הכספי. ככל שהתובע היה פונה למנהל הסניף ,היה מתבצע החזר בו במקום. עם זאת, במקום לפנות למנהל הסניף או לבטל את העסקה, התובע בחר לצאת עם המוצר שרכש ולשלוח דרישה מוגזמת לפיצוי.

התובע הגיש כתב תשובה.

3.ביום 18.7.18 התקיים דיון בבימ"ש לתביעות קטנות בנוכחות התובע ונציג הנתבעת.

התובע הצהיר בתחילת הדיון כי הינו משפטן.

נציג הנתבעת הצהיר כי הוא מוותר על ייצוג משפטי והודיע: "...ויש לנו הסכמה דיונית לפיה אנו נטען בעל פה בקצרה ונסמיך את בית המשפט לפסוק את הסכום בלבד בשורה, ובכך נסיים את המחלוקת סיום סופי ומוחלט".

לאור הסכמת הצדדים ניסח בית משפט קמא הצעתו לפרוטוקול כדלקמן: