ברהלי נ' אליהו

לפני בקשה לפטור מאגרת בית משפט במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה אשר ניתן ביום 23.11.17 במסגרת ת"ק 53755-07-17.

המבקש תבע מן המשיב החזר הלוואה אשר לטענתו נתן לו בשנת 2003. בית המשפט קמא, המליץ למבקש לחזור בו מתביעתו, ללא צו להוצאות, זאת נוכח התיישנות התביעה והמבקש הסכים.

בהתאם, ניתן פסק דין למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים וכשבועיים לאחר מכן, ביום 5.12.17, פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה להחזר אגרה. בקשתו נדחתה.

יומיים לאחר מכן, פנה, שוב, המבקש, לבית המשפט קמא, הפעם בטענה כי לא ביקשת לחזור בו מן התביעה אלא עמד על בירורה והוא מבקש לתקן את הטעות שנעשתה. גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא.

מכאן בקשת רשות הערעור אשר בפניי.

כעת, מתבקשת אני להכריע בבקשת המבקש לפטור מתשלום אגרת משפט בתיק.

המבקש טוען כי הוא גר בדירה משלו ומתפרנס מקצבת זקנה בלבד. לפיכך, עתר לפטור מתשלום אגרה. לבקשה לא צורפו ראיות כלשהן ועל כן, ביום הגשתה, ניתנה החלטה המתירה למבקש לצרף מסמכים להוכחת טענותיו, בין היתר, להתייחס לאפשרות כי קרובים או חברים ישלמו את האגרה. בתגובה, צירף המבקש אישור על גובה הגמלה וכן תדפיס פעולות בעו"ש המצביע על חובה של 95 ₪, בלא שמסר פרטים או ראיות נוספות. שוב, ניתנה לו הזדמנות להשלים טענותיו ביחס לניסיונות להסתייע בחברים או בקרובים, אך בתגובה, הודיע כי הוא לא פנה לאיש וכי הוא מבקש שבית המשפט יפטור אותו מתשלום אגרה.

אחר עיון בבקשה ובתיק, מצאתי כי המבקש אינו עומד בתנאים לקבלת פטור מתשלום אגרה.

על המבקש פטור מתשלום אגרה לעמוד בשני תנאים גם יחד. הראשון, להראות כי אין ביכולתו לשלם את האגרה והשני, להראות כי ההליך, על פניו, מגלה עילה.

בשני אלו לא עמד המבקש. לא שוכנעתי כי אין ביכולתו לשלם את האגרה והוא גם לא טרח לחשוף בפני בית המשפט את מצבו ועל פי דבריו אף לא ניסה להסתייע האחרים לצורך תשלום האגרה. מאידך, גם סיכויי הבקשה, דומה כי אינם גבוהים, שכן על פניו, המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין מוסכם במסגרתו חזר בו המבקש מתביעתו, כאשר הסיבה לכך, היא התיישנות תביעתו הנסמכת על הלוואה אשר לטענתו נתן למשיב בשנת 2003.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.