רת"ק 13061-04-15 אביטן(אסיר) נ' סוהר כלא צלמון ואח'

עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה בת"ק 55376-10-13 (כבוד השופטת ליאורה פרנקל (שיפמן)) בו נדחתה תביעה שהגיש המבקש נגד שירות בתי הסוהר (להלן: "פסק הדין").

במסגרת בקשת הערעור ביקש המבקש פטור מתשלום האגרה ולחלופין ביקש שסכום האגרה יופחת לסך של 100 ₪ וזאת מאחר שאינו עובד ואין לו הכנסות. כן טען המבקש, כי בית המשפט קמא טעה בפסק דינו והיה עליו לקבל תביעתו. יש לציין עוד, שבמסגרת הבקשה ביקש המבקש, כי ימונה לו עו"ד מהסיוע המשפטי.

בתגובתו טען היועמ"ש, כי דין הבקשה להידחות. המבקש לא צרף כרטסת אסיר, שאין ספק שהיא מצוייה בהישג ידו ויכולה להעיד על מצבו הכלכלי. מעיון בכרטסת זו, מתוך תיק אחר שהיה בטיפול הפרקליטות, עולה, כי יש בידי המבקש לשלם את האגרה לנוכח הפקדות בני משפחה ובהתחשב בכך שמשך 5,600 ₪ מיתרת המזומן, כספים שיכלו לשמש לאגרה. הטענה לחסרון כיס לא הוכחה כדבעי והבקשה חסרה ולא ניתן בה הפירוט המינימאלי הנדרש. בנוסף, ההליך אינו מגלה עילה שכן מדובר בבקשת רשות ערעור שכל טענותיה תוקפות ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. הבקשה לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין והיא חסרה פירוט ואסמכתאות. יתרה מכך, בתיק נוסף שניהל המבקש, נמצאו המקורות המימוניים והמבקש נשא באגרה בסך של 250 ₪.

במסגרת התגובה התייחס היועמ"ש גם לטענת המבקש לפיה היה מיוצג בהליך בבית משפט קמא. בהקשר זה מפנה היועמ"ש לתקנה 19(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 ומבהיר שהיא אינה חלה בענייננו, שכן במקרה דנן, הפטור שניתן הוא רלוונטי רק להליך בו ניתן הסיוע המשפטי ואינו מהווה ראייה לכאורה במקרה כאן שלא ניתן בו סיוע.

בתשובה לתגובה טען המבקש, כי ביום 21.10.14 קיבל זיכוי פיצוי משירות בתי הסוהר בסך של 4,500 ₪ ובזמן יציאתו לחופשה הוציא עימו הסכום על מנת לשלם עבור תביעה שעמדה נגדו מלפני 18 שנים לטובת חברת פלאפון. לטענתו יש לו קבלה בגין תשלום זה, אך לא צורפה כל אסמכתא לתשובה.

בנוסף טוען המבקש, כי היועמ"ש צירף פירוט כרטסת עד לחודש דצמבר 2014 ולא עד למועד הגשת הבקשה וכי מאז אותה הפקדה לא ניתן לראות מחזור כספים או הכנסות בחשבון המבקש.

המבקש חזר על טענותיו בבקשה לפיהן, אין לו רכוש, רכב או כספים ממקורות שונים ולכן מונה לו גם עו"ד מהסיוע המשפטי בבית משפט קמא.

דיון והכרעה

המבקש הוא אסיר. הוא אינו מיוצג בהליך זה ולא צרף תצהיר לבקשתו.

מהכרטסת שצורפה לתגובת היועמ"ש עולה, שלמבקש הכנסות מעבודה בבית הכלא, הפקדות משפחה וכן קיימת הפקדה חד פעמית שקיבל כפיצוי משירות בתי הסוהר כפי שטען בתשובתו. המבקש אכן משך סך של 5,600 ₪ בעת חופשתו, אך לא טרח לצרף לבקשתו את אותה קבלה שנטען כי מצוייה בידו לפיה שילם את הסכום האמור לחברת פלאפון. יש לציין שבבית המשפט לתביעות קטנות אושר למבקש סיוע משפטי, אך בהליך כאן נכון לשלב זה הוא אינו מיוצג.

בנוסף לאמור, המבקש לא צרף כל אסמכתא אחרת לתמוך בטענתו להעדר יכולת כלכלית, לרבות המשך הכרטסת מחודש ינואר 2015 ואילך.

נוכח האמור לעיל, המבקש לא הוכיח העדר יכולת כלכלית.

בנוסף, הקביעות בפסק הדין מכבידות על סיכויי ההליך.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.