רת"ק 12907-12-15 אביטן נ' פרץ

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע מיום 27.10.15, במסגרתו נדחתה התובענה שהגיש המבקש והוא חויב בהוצאות משפט בסך 500 ₪.

הצדדים נתנו הסכמתם כי החלטה תינתן על סמך כתבי בי-דין, ללא קיום דיון.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות וזאת לאור האיחור הבלתי מוסבר בהגשתה.

בתיק בית המשפט אישור מסירה של פסק הדין למבקש מתאריך 11.11.15, וזאת - "למי שגר עמו בבית ונראה שמלאו לו 18 שנים או יותר". בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 7.12.15, דהיינו 26 ימים לאחר המסירה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות הינו 15 יום, בהתאם לסעיף 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976.

בקשה זו למתן רשות ערעור על פסק הדין הוגשה באיחור, לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד, ולא נמסרו נימוקים לאי ההגשה במועד.

בתגובה לבקשת המשיב לדחיית בקשת רשות הערעור על הסף לאור האיחור בהגשתה, הוגש ע"י המבקש תצהיר, אך אין באמור בו כדי להביא למסקנה בדבר מועד מסירה השונה מהמועד המצויין באישור המסירה החתום הנמצא בתיק בית המשפט, וכך גם לא בתצהיר הנוסף שהוגש לאחר שניתנה תשובה לאמור בתצהיר הראשון.

ע"י המבקש נכתב כי הוא מצא את פסק הדין בתיבת הדואר בביתו ביום 23.11.15, ולמרות שהמכתב היה רשום הוא היה בתיבת הדואר והוא לא חתם על קבלתו. ואולם, אין הסבר לכך שאישור המסירה מציין כי בוצעה מסירה של פסק הדין לידי מי אשר היה בבית, ואף חתם על האישור, כעולה מאישור המסירה, ביום 11.11.15.

אינני מוצא באמור כנימוק לקביעה כי המועד של מסירת פסק הדין אינו כפי המצויין באישור המסירה החתום אשר בתיק בית המשפט.