רת"ק 10683-09-14 טוקרצוק נ' רונן

כללי:

1.מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות (כב' השופט מוחמד חאג' יחייא) מיום 3.7.2014, לפיו נדחתה תביעת המבקשת ללא צו להוצאות (להלן – פסק-הדין).

רקע עובדתי ודיוני:

2.בבית-משפט לתביעות קטנות התבררה תביעה כספית של המבקשת כנגד המשיב בגין נזקים שנגרמו, לטענתה, בעטיו של שירות משפטי כושל של המשיב, שהתחזה לעורך-דין, בסכום כולל של 9325 ש"ח. על-פי הנטען, המבקשת, עולה חדשה שאינה שולטת בשפה העברית, פנתה למשיב, המוכר לה על-רקע אישי, לצורך קבלת ייצוג בתביעה כספית שהגישה בבית-משפט לתביעות קטנות בבית שמש (ת"ק 1232/08), כנגד צד שלישי, לפיצוי בגין פגם שנפל בטלפון סלולארי שרכשה (להלן – התביעה האחרת). לטענתה, במהלך שיחה עם המשיב, זה הציג עצמו כעורך-דין ולא הבהיר לה כי לא עומדת למתדיינים בבית-משפט לתביעות קטנות הזכות לייצוג באמצעות עורך-דין. המשיב תרגם וניסח עבורה את כתב התביעה וקיבל בגין שרותיו סך של 4,450 ₪. בפסק-דינו מיום 1.3.2009 דחה בית-משפט לתביעות קטנות (כב' השופט שטיין) את התביעה האחרת; זאת, לאחר שקבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לביסוס ולהוכחת תביעתה ולאחר שהעדיף את גרסתו של הצד השלישי לעניין מקור הפגם הנטען.

3.בכתב התביעה מושא הבקשה שלפניי, טענה המבקשת כי המשיב לא התייצב לדיון בבית-המשפט, שם ובשל כך התביעה האחרת נדחתה. עוד נטען, כי הוברר לה שהמשיב איננו עורך-דין; זאת, לאחר שסירב לטפל בהליכי הערעור בגין תביעתה האחרת, שנדחתה. בנסיבות אלה, טענה כי המשיב גרם לה לנזקים רבים שפורטו כתוצאה מהייעוץ המשפטי הכושל ובכלל זה התמורה ששולמה לו בגין השירות המשפטי עבור התביעה האחרת.

4.בית-משפט קמא, לאחר ששמע את העדויות והתרשם מגרסאות הצדדים, בחר להעדיף את גרסת המשיב וקבע בפסק הדין כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה. בית-המשפט הוסיף כי התובעת לא הוכיחה שהמשיב התחזה לפניה כעורך-דין ולא הניחה "...תשתית ראייתית ברורה ומוצקה" לביסוס טענת ההתחזות ולקבלת שירותיו, כעורך-דין. בית-המשפט הדגיש כי "...אין לדבר תימוכין בכתובים או בעל פה מלבד טענתה הכללית בעניין". עוד קבע כי ממכלול הראיות שהונחו לפניו ועל-יסוד עדות המשיב "...שהותירה בי רושם חיובי – עולה כי התובעת פנתה לנתבע וביקשה את שירותו וסיועו בניסוח ותרגום מסמכים זאת לצורך הגשה וניהול התביעה". בהקשר זה, הוסיף כי על המבקשת היה לדעת על הכלל בדבר העדר הייצוג. לאחר בחינת פסק-הדין בתביעה האחרת, סיכם כי לא נפגמה זכותה של המבקשת בהליך האחר בשל העדר ייצוג וכל טענותיה שם, הועלו כדבעי לפני בית-המשפט. בנסיבות אלה, נדחתה התובענה.

5.עיקר טענותיה של המבקשת בבקשה שלפניי, נוגעות לטיבו ומהותו של השירות שניתן לה על-ידי המשיב במסגרת התביעה האחרת. לטענתה, מכרטיס הביקור של המשיב והחשבוניות שצורפו, עולה כי השירות הִנו משפטי. לפיכך ועל-פי הקבוע בסעיף 98(א) לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961, לא היה מקום לפסוק למשיב שכר בגין שירות שנתחייד לעורכי-דין בלבד. המבקשת הדגישה כי ניסוח כתב תביעה הִנה פעולה שיוחדה לעורכי-דין ועל בית-משפט קמא היה, לכל הפחות, להורות על השבת השכר שגבה המשיב בגינו. בהקשר זה, נטען כי בית-משפט קמא טעה משקבע שלא הוכחה טענת ההתחזות. המבקשת הוסיפה, כי על-רקע שליטתה הרופפת בשפה העברית הייתה הצדקה לקבלת ייצוג משפטי במסגרת התביעה האחרת ולא היה מקום לייחס לה ידיעה בדבר הכלל הנוהג לעניין העדר הייצוג בבית-המשפט לתביעות קטנות.

נוכח כל האמור, התבקש בית-המשפט ליתן למבקשת רשות ערעור, לקבל את הערעור ולחייב את המשיב בסכומים שפורטו בכתב תביעתה.

דיון:

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כמו גם בהליכים בבית-משפט קמא, בחנתי את פסק-הדין ונימוקי בית-המשפט, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.