רת"ק 1043-01-15 דב עילם נ' מי שבע, תאגיד אזורי למים וביוב

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב ועיריית באר שבע לפיצוי בגין נזקים שגרמו לו בעת ניתוק מים לדירה אותה הוא משכיר (עיריית באר שבע לא צורפה כמשיב לבר"ע, מאחר ומי שבע המשיב לקח על עצמו את מלוא האחריות לאירועים נשוא התביעה).

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי מוני המים בדירה נותקו בשלושה מועדים שונים (28.5.2014; 8.6.2014; ו-25.6.2014), וכי שעות ספורות לאחר כל ניתוק, חודשה הזרמת המים לדירה, והמבקש נדרש לרכוש מונה מים חדש. תחילה סבר המבקש, בטעות, כי מונה המים נגנב, ורק בניתוק השלישי גילה לדעת, כי ניתוקי המים מבוצעים ע"י המשיב. המשיב ועיריית באר שבע הכירו באחריות לניתוקי המים הבלתי מוצדקים ולנזק שנגרם בעקבות כך (הגם שבתחילה נטען, כי ניתוקי המים נבעו מבעיית הזרמת מי ביוב מהדירה אל המרחב הציבורי, כאשר לשיטת המבקש, הבעיה טופלה כחודש ימים טרם ניתוק המים הראשון), ונותרה המחלוקת בשאלת גובה הנזק. המבקש טען לעגמת נפש; לביטול זמן; להפסד דמי שכירות (נטען, כי מתום תקופת השכירות, ביום 25.9.2014, הדירה נותרה ריקה, שכן המבקש איבד את ה"מומנטום" להשכרת הדירה); להוצאות משרדיות; להוצאות עבור התקנת מגן ברזל למניעת גנבת שעון המים בסך 700 ₪ (הוצגה קבלה בפני הערכאה קמא); ולהוצאות בגין רכישת שעוני מים בסך 370 ₪. המשיב הסכים, לפנים משורת הדין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולפצות את המבקש בסכום כולל של 3,500 ₪, אולם המבקש סירב להצעה (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 18 ו-21).

לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים (בדיון שהתקיים ביום 16.11.2014) ובחן כל אחת מדרישותיו וטענותיו של המבקש באשר לנזקים שנגרמו לו, פסק לזכותו, על דרך האומדנה, סכום כולל של 3,500 ₪. בין היתר התחשב ביהמ"ש, לצורך האומדנה, בכך, שלא הוצגו אסמכתאות או תלושי שכר שיכלו להצביע על ירידה בשכרו של המבקש, אך גם התחשב בכך שהדירה עמדה ריקה במשך חודש וחצי.

בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענותיו ופירט את הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה ממחדלי המשיב ועיריית באר-שבע. נטען, כי בימ"ש התעלם מהוצאותיו הרבות ומאובדן ההכנסה, ואף צירף לבקשה אישור רואה חשבון של החברה שבניהולו, חברת אמרגנות בע"מ, ממנו עולה, כי חלה ירידה בהכנסות החברה, ביחס לאותם חודשים בשנה שקדמה לה (295,344 ₪ בחודשים מאי - יוני 2014, לעומת 401,798 ₪ באותם חודשים בשנת 2013). כמו כן, צורף לבקשה אישור תאגיד מים על אי צריכת מים בתקופה בה עמדה הדירה ריקה.

כבר כאן יש לציין, כי עפ"י הדין המבקש לא היה רשאי להציג במסגרת בקשת רשות הערעור מסמכים חדשים אותם יכול היה להגיש בפני הערכאה קמא, ללא רשות ומבלי ליתן הסבר כלשהו, לאי הגשת המסמכים במהלך הדיון שהתקיים (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984). למעלה מן הצורך יאמר, כי אין במסמכים האמורים לסייע למבקש בתביעתו, שכן קיימים טעמים רבים, פרט לניתוק המים בדירה, שיכלו לגרום לירידה בהכנסותיו של המבקש ו/או לכך שלא מצא שוכרים חדשים.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, היא לאפשר הליך מהיר, פשוט ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים. "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים, שלא יכלו לעמוד בהן, היה נגרם עוול. לא בכדי קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), כאשר בקביעה זו יש כדי לשקף את המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט בערכאה המבררת.

מאחר ומדובר בהליך שאמור להיות יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד שאינו שבע רצון מהחלטת בית המשפט זכות ערעור והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התבררו עובדות המקרה.