רת"ק 10373-10-16 איציקובסקי נ' אשת - ארגון שרותי תיירות בע"מ

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בת"א (כב' השופט משה תדמור ברנשטיין) מיום 7/9/16 בת"ק 8559-03-16.

2.המבקש הגיש תביעה על סך 14,000 ₪ נגד המשיבה בגין שיגור 14 דברי פרסומת, וזאת בהתאם לסעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

3.בדיון שהתקיים ביום 21/7/16 נשמעו המבקש – התובע ונציגת המשיבה וביום 7/9/16 ניתן פסק דין ולפיו התקבלה התביעה בחלקה.

נקבע, כי המשיבה תשלם למבקש פיצוי בסך כולל של 4,800 ₪.

על פסק דין זה מוגשת הבר"ע שלפני.

4.פסק דינו של בית משפט קמא:

לא היתה מחלוקת על כך שביום 19/11/15 החלה המשיבה לשלוח לתיבת הדואר האלקטרוני של המבקש הודעות דואר אלקטרוני ("מיילים") שהן גם "דבר פרסומת" לפי חוק התקשורת וזאת מבלי שנתן לכך הסכמתו.

לאחר קבלת ההודעה הראשונה, שלח המבקש מייל חוזר לאותה כתובת מייל ממנה נשלחה הודעת הפרסומת וכתב, כי הוא מעולם לא פנה למשיבה (נספח נ'/3 לכתב התביעה).

בית משפט קמא מצא, כי התובע, עו"ד במקצועו, משמש "שגריר הציבור" בהגשת תביעות ספאם נגד גורמים שונים המפירים את חוק התקשורת.

נקבע, כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע מוחזק כמי שהסכים לקבל ממנה "דבר פרסומת".

כמו כן נקבע, כי בעניינינו הפרה הנתבעת את החוק "ביודעין" לפי דרישת סעיף 30 א' (י) לחוק התקשורת. (ראה סעיף 23 לפסק הדין).

בית משפט מצא כי יש לזקוף לחובתו של התובע בעת פסיקת פיצויים (ולא לגבי עצם הזכאות לפיצוי) את העובדה שהוא ביקש מהנתבעת לחדול לשלוח לו מיילים כאשר כבר ידע בזמן אמת, כי בקשתו אינה מגיעה לידי הנתבעת, ולמרות זאת לא לחץ על לחצן "הסר", ורק במועד שרירותי (10/1/16) בחר לשלוח מכתב התראה לאחר שנשלחו כבר ההודעות.

בסעיף 29 לפסק הדין נקבע: