רשות השידור נ' נמדר ואח'

פסק דין

בכתב התביעה, שהוגש בהליך של סדר דין מהיר, טענה התובעת שהנתבעים הם בעלי מקלט טלוויזיה או המחזיקים בו מאז חודש מאי 2001, וכי חרף התראות שנשלחו אליהם, לא שילמו אגרת טלוויזיה בגין התקופה הרלוונטית לכתב התביעה. לפיכך הועמדה התביעה על סכום החוב המצטבר בשל אי תשלום אגרת הטלוויזיה בגין תקופה זו, בסך של 4,194 ₪, נכון להיום הגשת התביעה.

2.טענת הנתבעים בתמצית היא, שמקלט הטלוויזיה שנרכש במועד האמור, נרכש על-ידי הנתבע 1 עבור אביו, אשר נפטר לפני כשנתיים, בשנת 2008. עוד נטען על-ידם שעד חודש אפריל 2008 התגוררו הם בשכונת הר-נוף בירושלים, ומאחר שאופייה של השכונה חרדי, ובניהם למדו במוסדות חרדיים, לא החזיקו בביתם טלוויזיה. בחודש אפריל 2008 עברו לגור בשכונת רמות בירושלים, ורק אז רכשו טלוויזיה לביתם, ומאז הם משלמים את האגרה כנדרש.

בעדותו טען הנתבע, שהוא עצמו רכש את מקלט הטלוויזיה עבור אביו, ולקח אותו בעצמו אל ביתו של אביו. עוד טען כי אביו שילם את האגרה, וכי היה על התובעת לבדוק זאת ברישומיה. לטענתו, כלל לא הכיר את התקנות המחייבות דיווח על רכישת מקלט טלוויזיה עבור אחר, ואף לא ידע על כל הוראה אחרת בתקנות רשות השידור.

3.התובעת ביקשה לדחות טענותיו של התובע ולחייב את הנתבעים בסכום התביעה.

תחילה טענה באת-כוחה של התובעת, כי טענתו של הנתבע, המודה שרכש מקלט טלוויזיה, אך טוען כי נרכש עבור אביו, אשר שילם את אגרת הטלוויזיה עבור התקופה הרלוונטית, היא טענת הודאה והדחה. לפיכך, הנטל להוכחת טענותיו של הנתבע רובץ עליו, וכי הוא לא עמד בנטל זה.

בעניין זה, צודקת התובעת. טענת הנתבע היא אכן טענה של הודאה והדחה, המעבירה אל שכמו את נטל ההוכחה. כפי שיובהר בהמשך, הנתבע אכן לא עמד בנטל זה, ו לא תמך את טענותיו בדבר.

הנתבע לא תמך את טענותיו שמקלט הטלוויזיה נרכש עבור אביו, ולא הראה שאמנם שולמה אגרת טלוויזיה על-ידי אביו. בעניין זה אין רלוונטיות לכך שהתובעת לא בדקה את הטענה שהאב אמנם שילם אגרה, ואף אין רלוונטיות לכך שכטענתה, משנפטר האב, לא ניתן עוד לבדוק זאת. כך משני טעמים. האחד, מן הטעם שנטל ההוכחה ששולמה אגרה רובץ על הנתבע. השני, חרף העובדה שאין חולק שההתראות על אי תשלום האגרה נשלחו אל הנתבע קודם לפטירתו של אביו, וכי הוא אישר שקיבל אותן, גם בעבר קודם לפטירת אביו, לא הוצגו על ידו קבלות על תשלום אגרת הטלוויזיה על ידי אביו.

4.נמצא אפוא, שלאור טענותיה של התובעת יש לחייב את הנתבעים במלוא החוב בשל אי תשלום האגרה, ואלו הן עיקריהן.

על פי רישומי התובעת (נספח א' של כתב התביעה), הנתבע החזיק במקלט טלוויזיה מיום 27.5.2001. העסקה של רכישת הטלוויזיה על-ידי הנתבע, דווחה לתובעת על ידי המוכר, כחלק מחובותיו של סוחר במקלטי טלוויזיה על-פי תקנה 8 בתקנות רשות השידור (אגרה בעד אחזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א-1981. הנתבע אישר שרכש את מקלט הטלוויזיה, אך לטענתו לא זכר את מועד הרכישה, ואף טען כאמור, שנרכשה עבור אביו ושהביא את הטלוויזיה בעצמו לביתו של אביו.

רישומי התובעת אשר כוללים את פרטי הדיווח על רכישת הטלוויזיה ואת מצב חובותיו של הנתבע (נספח א' הנזכר), הם בגדר רשומה מוסדית (סעיפים 35 ו-36 בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971), שהאמור בה מהווה ראייה לתוכנה. הנתבע לא ביקש לסתור את תוכנה בדרך כלשהי, לרבות בדרך של חקירת נציג הנתבעת על תוכנה, ומכאן שרשומה זו לא נסתרה. בנוסף לכך, הציגה התובעת רשומה נוספת, המפרטת את מגעיו של הנתבע עם נציגי התובעת ובירורים שנעשו בעניינו (ת/1). מרשומה זו עולה שביום 23.11.2008 נבדקה רכישת הטלוויזיה עם המוכר, ולדבריו הטלוויזיה נשלחה אל ביתו של הנתבע, ולא לבית אביו. גם טענה זו לא נסתרה על-ידי הנתבע.

על-פי הוראת סעיף 28א בחוק רשות השידור תשכ"ה-1965, על המחזיק במקלט טלוויזיה לשלם אגרה שנתית. אין ספק שהנתבע החזיק, ולו לפרק זמן קצר, במקלט טלוויזיה עת רכש אותו מהסוחר, ובכל מקרה, אין חולק שהנתבע הוא זה אשר רכש את מקלט הטלוויזיה. החלטתו להעבירו אל אביו, ככל שאכן כך עשה, חייבה אותו לדווח על כך תוך 30 יום ואף לציין את פרטיו של האדם שאליו הועבר מקלט הטלוויזיה, וזאת בהתאם להוראת תקנה 6 בתקנות רשות השידור (אגרה בעד אחזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א-1981. משלא עשה כן הנתבע, חרף העובדה שקיבל התראות לשלם את האגרה, ואף הודה בקבלתן, אין לו אלא להלין על עצמו.

בנסיבות אלו, גם אין רלוונטיות לכך שהנתבע לא הכיר את הוראות התקנות, שהרי משקיבל את ההתראות בשל אי תשלום האגרה, היה עליו לדווח על העברת מקלט הטלוויזיה, ולחלופין להראות שאביו משלם את האגרה כנדרש.

בעניין חיוב מחזיק במקלט טלוויזיה לשלם אגרה ולדווח כאמור, ראו בין השאר את פסקי הדין הבאים: ע"א 935/00 מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד נו(2) 582, פסק דינו של כבוד השופט ת' אור. כן ראו: פסק-דינה של כב' השופטת אנה שניידר בת"א (שלום ירושלים) 711817/07 רשות השידור נ' חייטין (13.5.2009) ופסק-דינו של כב' השופט זכריה ימיני בתא"מ (שלום רמלה) 4244/07 רשות השידור נ' אילנה כפרי (4.3.2010).

5.נמצא אפוא, שהנתבעים, המחזיקים בית אב אחד, רכשו מקלט טלוויזיה, לא דיווחו על העברתה לידי אחר, ככל שאכן כך היה, ואף לא הראו או הוכיחו את טענתם, שמקלט הטלוויזיה אכן הועבר לביתו של אחר. כך גם לא הוכיחו ששולמה אגרת טלוויזיה על-ידי אותו אחר. לפיכך עליהם לשלם את אגרת הטלוויזיה כפי שנקבע בחוק, בשל התקופה הרלוונטית שבמהלכה לא שולמה על-ידם אגרת טלוויזיה.

התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת סך של 4,194 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 500 ₪.

ניתן היום, י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: