רשות השידור נ' טשקורי ואח'

החלטה

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה על סכום קצוב בת 573.55₪, המתבססת על רשומה מוסדית, (כמפורט בכתב התביעה) בדמות דף חשבון של התובעת ממנו עולה, כי המבקשים חייבים לתובעת כסכום התביעה.

המבקשים הגישו התנגדות, הנסמכת בתצהיר המבקש. מוצהר בו, כי נוכח פסיקה של בימ"ש השלום בתל-אביב (בה נקבע, כי אין לחייב באגרה בגין מקלט טלוויזיה שאינו מחובר לגורם שידור חיצוני) הרי שאין בנמצא חוב של המבקשים כלפי המשיבה.

בתצהיר מוצהר, כי המבקשים מחזיקים בשני מכשירי טלוויזיה.

עוד מוצהר, כי ביום 5/2/2013 התייצב סוקר מטעם המשיבה על מנת לבדוק אם וכמה מקלטי טלוויזיה מוחזקים ע"י המבקשים וכן לבדוק, אם מחוברים הם לכבלים.

עפ"י המוצהר קבע הסוקר, כי אין בבית המבקשים חיבור ללוין, כבלים וכו'.

השימוש שעושים המבקשים במכשירי הטלוויזיה עפ"י המוצהר הוא אך ורק לצורך שימוש בשידורי אינטרנט או במדיה מגנטית (די.וי.די).

ביום 30/05/2013 הודיעה המשיבה, כי מוותרת היא על חקירת המצהירים וביום זה ניתן צו סיכומים.

סיכומי המבקשים (15 עמודים, ו-39 עמודי נספחים) החוזרים על המוצהר בתצהיר, היינו, כי בהתבסס על פסיקת בימ"ש השלום בתל-אביב, אין המבקשים חייבים בתשלום אגרת טלוויזיה.

ביום 12/08/2013 חלף הגשת סיכומים הודיעה המשיבה, כי מבקשת היא לראות בתגובה מטעמה להתנגדות הנתבעים כסיכומים מטעמה.

בהחלטה שניתנה למחרת היום, נקבע כמבוקש בהודעה.

התגובה האמורה לעיל, מקורה בטעות (כעולה מהחלטתי מיום 30/05/2013) שכן אין בנמצא הליך של תגובה להתנגדות.

מכל מקום, התגובה מציינת, כי ביקור בית אישר, כי לנתבעים מקלטי טלוויזיה, כי עניינה של התביעה באגרות לשנים 2011 מחצית שנייה 2012 ומחצית ראשונה, וכי מקור החוב נעוץ בהוראות תקנה 5 בתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א – 981).

מעת שהודו המבקשים, כי מחזיקים הם במקלטי טלוויזיה, הרי שמוטל עליהם עפ"י החוק לשאת בתשלום האגרה.

הסתמכות המבקשים על פס"ד של בימ"ש השלום אינה עולה בקנה אחד עם הדין ואף לא עם פסיקת ביהמ"ש המחוזי שפורסמה באתר נבו ביום 12/5/2012 בת.א. 1042/08 רשות השידור נגד טל – פארם בע"מ, שם נקבע, כי עצם השימוש בפועל או צפייה בפועל אינו רלבנטי אלא אך ורק פוטנציאל הקליטה.

גם אם פוטנציאל זה אינו ממומש ע"י המבקשים, הרי מדובר במקלט טלוויזיה, בעל יכולת קליטה, אשר ההחזקה בו מחייבת תשלום אגרה.

תשובת המבקשים לסיכומי המשיבה הוגשה ביום 1/9/2013 על גבי 16 עמודים ומציינת היא את הודעת החדילה אשר הגישה המשיבה במסגרת תביעה ייצוגית בת.צ 51487-11-12, לפיה, מי שאינו מחובר לשידורי לוין, כבלים או "עידן פלוס" ומכשיר הטלוויזיה שבידיו משמש כמסך בלבד - לא יחויב באגרת טלוויזיה וכי רשות השידור תחדל מגביית אגרת טלוויזיה מכל גורם העומד בתנאי החדילה.

עיון בהחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 15/8/2013 (כמצוטט בתשובת המבקשים לסיכומי המשיבה) מעלה, כי ביהמ"ש קבע שמי אשר נפתחו כנגדו הליכי וגביה ואין בידיו מסך יחד עם ממיר דיגיטלי יוכל לשלוח לרשות השידור או לגובה מטעמה הודעה מתאימה והליכי הגבייה יפסקו בתוך 10 ימי עבודה.

בין אם הציטוט מדויק ובין אם לאו, אין מחלוקת, כי פסיקת ביהמ"ש המחוזי ניתנה זמן רב לאחר שנפתחו ההליכים בתיק זה ובתיק ההוצל"פ שבכותרת גם וספק רב אם תכולתו פועלת ביחס למי אשר כלל לא פנה אל רשות השידור בעקבות פסיקת ביהמ"ש המחוזי.

לא מצאתי, כי פנו המבקשים וממילא גם לא מצאתי את תשובת המשיבה לפנייה שלא מצאתי.