רשות השידור נ' ורטהיימר

פסק דין

רקע

בפני תביעה כספית בסך 2,421 ₪ שנוהלה ב"סדר דין מהיר" ומשכך פסק דין זה יינתן תמציתית.

טוענת רשות השידור (להלן: "התובעת") כי ורטהיימר מרדכי (להלן:"הנתבע") לא שילם אגרה שנתית בעד אחזקת מקלט טלוויזיה בגובה ובסכומים הקבועים בחוק רשות השידור, התשכ"ה -1965, (להלן:"החוק"), ותקנות רשות השידור (אגרות,פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974, (להלן:"התקנות") וכפי שפורסמו ברשומות, בכל הזמנים הרלוונטיים. לטענת התובעת בין 1/2004 ל 1/2008, החזיק הנתבע בביתו במקלט טלוויזיה. כל הפניות לנתבע לשם הסדרת תשלום דמי האגרה לא נשאו פרי לרבות מכתב פנייה שנשלח קודם הגשת התביעה. משכך ובלית ברירה הוגשה תביעה זו.

הנתבע הינו אברך ישיבה והוא ומשפחתו אימצו אורח חיים חרדי אדוק, כתוצאה מכך הוא ובני ביתו אינם צופים בשידורי הטלוויזיה. לטענתו רכש לפני כ 9 שנים מכשיר טלויזיה כמוניטור לחיבור למכשיר וידאו. מספר חודשים לאחר מכן התקלקל המכשיר וכעבור שנתיים נזרק מביתו.

ביום 07.01.10 התקיים דיון בפני מר אברהם שמאי העיד מטעם התביעה ומר מרדכי ורטיימר מטעם ההגנה. ביום 9.3.10 הגישה התובעת את סיכומיה. ביום 25.3.10 הגיש הנתבע את סיכומיו.

דיון

מלשון סעיף 1 (סעיף הפרשנות) לחוק רשות השידור התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") עולה כי חיוב אגרה יהיה במידה והמקלט הנמצא ברשותו של אדם מסוגל מבחינה טכנית לקלוט שידורים. לשון סעיף 1 לחוק קובע כדלהלן:

"'שידורים' - שידורי רדיו ושידורי טלוויזיה הניתנים לציבור"

מהאמור עולה כי תשלום האגרה הוא בגין שידורים הניתנים לציבור בלא סייג באם שידורים אלה מוצגים על מסך המקלט לאחר שנקלטו ישירות או שנקלטו באמצעי ביניים.

כותרתו של סעיף 28א הדן בתשלום האגרה היא "אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה [תיקון התשס"ג (מס' 2)]". משמע שהאגרה הינה בגין אחזקת מקלט המסוגל לקלוט שידורי טלוויזיה אף אם בפועל המחזיק בו לא עושה שימוש של קליטת שידורי טלוויזיה מכל סוג שהוא.

סעיף 52 לחוק מקנה לשר ההסברה והתפוצות, שהינו השר הממונה על ביצוע החוק, הסמכות להתקין תקנות לעניין אגרת רשות השידור.