רשות השידור ירושלים נ' קרמר ואח'

פסק דין

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. עסקינן בתביעת רשות השידור לאגרה בגין החזקת מקלט טלוויזיה.

אין חולק כי הנתבעים מחזיקים במקלט טלוויזיה ולא שילמו בעדו את האגרה הנדרשת על פי חוק רשות השידור, התשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק").

טענת הנתבעים היא, כי אינם חייבים בתשלום האגרה הואיל ומקום מגוריהם בישוב נווה שלום שבאזור לטרון. אליבא דהנתבעים השטח בו נמצא יישובם היה עובר למלחמת ששת הימים "שטח מפורז", או ליתר דיוק "שטח הפקר", אשר המשפט הישראלי אינו חל עליו. טענת הנתבעים הינה איפוא, כי החוק אינו חל בטריטוריה בה הם מתגוררים, ולפיכך אינם חייבים בתשלום האגרה.

הנתבעים תומכים טענתם בפסק דינו של כב' השופט אלכסנדר רון בת"פ (שלום י-ם) 1193/04 מדינת ישראל נ' איתן קרמר (פורסם במאגרים), בו זוכה הנאשם מעבירה של הסעת תושב יהודה ושומרון, שאינו אזרח ישראלי, באותו השטח שהיה "שטח הפקר" לפני מלחמת ששת הימים.

דין ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב להידחות. אבאר להלן.

סעיף 29ג(1) לחוק מחיל את הוראת החוק והתקנות שהותקנו על פיו, באשר לאגרה בגין החזקת מקלט טלוויזיה, גם על אזרח ישראלי המתגורר באזור יהודה ושומרון. אין חולק, כי הנתבעים הינם אזרחים ישראלים.

נמצא איפוא, כי בין אם מקום מגורי הנתבעים בשטחה של מדינת ישראל כפי שהיה לפני מלחמת ששת הימים ובין אם מקום מגוריהם בשטח שנתפס על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, שומה על הנתבעים לשלם את האגרה בגין החזקת מקלט הטלוויזיה.

בעניין זה יש להבחין בין פסק הדין בת"פ 1193/04 הנ"ל לבין המקרה קא עסקינן. בהליך הפלילי האמור קיומה של עבירה הותנה בכך שתושב אזור יהודה ושומרון הוסע בשטח ישראל. אילו ההסעה בוצעה בשטח ישראל מתקיימים יסודות העבירה נשוא האישום ואילו ההסעה בוצעה בשטח יהודה ושומרון לא מתקיימים כלל יסודות העבירה. מקום שקיים ספק האם ההסעה בוצעה בישראל או ביהודה ושומרון הרי, שספק זה פועל לטובת הנאשם.

שונים הם פני הדברים במקרה דנן, שכן כאמור, בין אם נמצא הישוב נווה שלום בשטח ישראל ובין אם נמצא באזור יהודה ושומרון חל אותו הדין המחייב את הנתבעים בתשלום האגרה בעד החזקת מקלט הטלוויזיה. לא זו אלא אף זו, שהחיוב בגין אגרת הטלוויזיה הינו בגין תקופה בה השטח האמור לא היה בבחינת "שטח הפקר" זה מכבר. אף אם אניח, כי קיימת אי בהירות באשר לשיוכו ההיסטורי של השטח האמור, בין שטח שהיה בריבונות מדינת ישראל עד מלחמת ששת הימים ובין שטח שהיה בריבונות ממלכת ירדן עד אז, הרי, שכיום אין לסוגיה זו עוד כל חשיבות. שכן, כאמור, הדין המחייב את הנתבעים לפרוע את האגרה בגין החזקת מקלט טלוויזיה זהה כיום לשני סוגי השטחים.

אשר על כן נדחית בזה ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

בשולי הדברים אציין, כי ניתן היה לדחות את התנגדות הנתבעת מס' 2 אף מפאת אי התייצבותה לדיון, אך כאמור אף לגופם של דברים דין התנגדותה להידחות.

הנתבעים יישאו בשכר טרחת בא כוח התובעת בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"א, 24 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: