רשות השידור/ המשרד הראשי נ' רפאילוב

פסק דין

בפני תביעת התובעת לחייב את הנתבע באגרת הטלויזיה לשנת 2012 וזאת בסך של 372 ₪ בצירוף קנס פיגורים והפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, ובסך כולל של 523.82 ₪.

הנתבע התנגד ומתנגד לדרישת התובעת שכן לטענתו הוא אדם חרדי שאינו מחזיק בביתו מקלט טלויזיה, כפי שהצהיר במשך שנים, הצהרה שהביאה את התובעת לפטור אותו מתשלום האגרה מאז שנת 2008 (לכל הפחות) ועד לשנת 2012.

דרישת התובעת מבוססת על שני ביקורים שנערכו בבית הנתבע כדלקמן:

ביום 4.4.12 הגיעו נציג התובעת לבית בו נכחה אשתו של הנתבע אשר סרבה לפתוח את הדלת בשל העדרות בעלה וחרף הסבר שניתן לה בדבר סיבת הביקור. אמנם נכון כי נציג התובעת שביצע ביקור זה לא התיצב לדיון, אולם הנתבע בעדותו אישר את דבר הביקור שכן אשתו דיווחה לו על קיומו. הנתבע הסביר כי אשתו, שהיא אשה חרדית ובנוסף בהיותם בני העדה הקווקזית, איננה נוהגת לפתוח את הדלת לזרים, אשר ביקורם לא תואם, ללא רשות הנתבע, בעלה (סעיף 4 לתצהיר הנתבע).

ביום 26.11.12 בוצעה ביקור נוסף בבית הנתבע, זאת על ידי מר ניסים וקנין, אשר העיד בפני, ואשר ציין בדו"ח הביקור ובעדותו, כי מי שהיתה נוכחת בבית היתה אימו של הנתבע, אשר פתחה את דלת הדירה בפניו אולם סרבה לאפשר לו להכנס לבית. עד זה ציין בדו"ח הביקור כי מדלת הכניסה צפה במסך LCD וממיר שחור המונחים על שידה בסלון הבית. הדו"ח כולל תיאור של מיקום המסך לפני קיר לבנים, ובעדותו תיאר הנתבע בצורה מפורטת את מראה הדירה.

עדותו של העד וקנין היתה מהימנה, וניכר כי העד, על אף שלא הותר להכנס לדירה יכול היה לצפות ממקום עומדו במסך ובממיר, ויש בעדות זו להוכיח כיום במועד ביקורו אכן היה בבית הנתבע מכשיר היכול לשמש כמקלט טלויזיה. מכאן עובר הנטל על שכמי הנתבע לשכנע כי לא כך הם פני הדברים. אמנם נכון כי מדובר בעובדה שלילית שקשה להוכיחה, אולם בנסיבות הענין אין די בעדותו של הנתבע בלבד להפריכה. הנתבע לא חקר את וקנין לגבי תיאור הדירה ואף לא הציג ראיות כי תיאור הדירה על ידו אינו תואם את מקום מגוריו, ומשכך אין לי אלא להניח כי הנתבע אינו חולק על תיאור זה, דבר שיש בו לחזק את עדותו של העד וקנין.

משכך עמדה לטעמי התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח כיום ביום 26.11.12 היה מקלט טלויזיה בביתו של התובע, מקלט אשר לא דווח דבר קיומו, ואשר בגינו על הנתבע לשלם את האגרה החלה.

אולם, אין בכך להביא לקבלת התביעה במלואה, שכן בהתאם להוראת תקנה 3(ה) לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), תשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"): "הרוכש מקלט טלוויזיה, ישלם אגרה למן השיעור השייך לתאריך כאמור בתקנת משנה (ב)(1) (תקנה המחלקת את תשלום האגרה לשני שיעורים בכל שנה – פ.ל) הסמוך לפני יום הרכישה....".

לטעמי, התובעת הצליחה להוכיח כי היתה טלויזיה ברשות הנתבע בחודש 11/12, ולפיכך חלה חובת תשלום מחצית האגרה לשנת 2012 בלבד.

אינני מקבלת טענת התובעת כי יש לראות בסרוב אשת הנתבע לפתוח את הדלת בחודש 4/12 משום ראיה לכך שהיתה ברשות הנתבע טלויזיה במועד זה, שכן הסברו של הנתבע בדבר סיבת הסירוב נשמעת סבירה בהחלט ולא הובאה עדות סותרת מטעם התובעת התומכת ברישומיה לפיה היתה קיימת "התנגדות" (באותיות מודגשות) לביקור בבית, או אף לתמוך בטענה כי הוסברה לאשתו סיבת הביקור ותוצאה אפשרית של סרוב לפתוח את הדלת. בענין זה צודק הנתבע לחלוטין כי התובעת לא עשתה די לבירור סוגיית קיום המקלט במועד מוקדם יותר מחודש 11/12, ואין להסיק מסרוב אשתו לכניסת הנציג, דבר קיומו של מכשיר בביתו במועד זה.

במקרה זה, להבדיל מהמקרה שנדון בת.א. (שלום י-ם) בק נ' רשות השידור (9.11.08) אליו הפנה ב"כ התובעת, לאור הצהרות חוזרות של הנתבע, הנטל מוטל על התובעת להוכיח כי ההצהרה אינה תואמת את המציאות, והעובדה כי התברר כך לגבי חודש 11/12 אינה מנביעה את המסקנה כי ההצהרה היתה לא נכונה גם במועד מוקדם יותר. אמנם נכון כי הנתבע לא הוכיח את מועד רכישת המקלט על ידו (שכן הוא הכחיש קיומו!!), אולם אין בכך להפחית מנטל הראיה וההוכחה המוטל על התובעת.

לפיכך אני קובעת כי התובעת זכאית היתה לחייב את הנתבע בגין אגרת הטלויזיה ביחס למחצית השניה של שנת 2012 בלבד וכי הדרישה לתשלום האגרה מחודש 10/12 למעשה הקדימה את זמנה שכן במועד משלוח הדרישה טרם היתה בידי התובעת ראיה מספקת לקיומו של מקלט אצל הנתבע, ולפיכך אין להשית אליו קנסות פיגורים בגין מועד הקודם למועד הגשת התביעה.

לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 185 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין שכ"ט עו"ד בסך כולל של 450 ₪ הנפסק ביחס לסכום התביעה ולעובדה כי זו התקבלה בחלקה בלבד.

הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אציין בפני הנתבע כי לאור קביעתי זו הנטל מועבר אליו להוכיח כי המקלט שנמצא בביתו ביום 11/12 איננו ברשותו עוד, בהתאם לדרישת התקנות, ובהעדר הוכחה מספקת כאמור אין לראות בדרישות התובעת לתשלום האגרה משום הטרדה כטענתו. אוסיף עוד, כפי שציינתי במהלך הדיון שראוי שהתובעת, לאור טענות הנתבע, תבצע ביקור בית נוסף בשעות בהן נמצא הנתבע בביתו, תוך תיעוד הממצאים באמצעים מוחשיים (צילום דיגיטלי זמין לכל היום), ובכך, אולי, למנוע הצורך בהתדיינויות נוספות.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: