רשות השידור/ המשרד הראשי נ' ריבק

החלטה

זוהי בקשה להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בנתניה, במסגרת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, אשר הוגשה בלשכת הוצאה לפועל בטבריה על סך 3,701.55 ₪.

לטענת הנתבעים, נוכח מקום מגוריהם, בעיר נתניה, קיום הדיון בעיר טבריה אינו הוגן, מאחר ויגרום להפסד ימי עבודה, הוצאות נסיעה וזמן מיותרים.

התובעת בתגובתה, מסתמכת על פסק דין, בר"ע 975/09 טכנוקריט נ' כ.ס.מ. הנדסה (פורסם בנבו ביום 19/7/09), ולפיו, משעה שהוגשה התנגדות ללשכת ההוצאה בטבריה והועברה לבית משפט השלום בטבריה, קנה בית משפט השלום בטבריה סמכות מקומית לדון בהתנגדות.

הנתבעים בתשובתם לתגובת התובעת, טענו שהודרכו באופן מטעה, על ידי מרכז המידע של הרשות לאכיפה וגביה, לשלוח את כתב ההגנה ללשכת ההוצאה לפועל בטבריה, שם נפתח התיק, וכך הם פעלו.

לאחר שבחנתי את הנסיבות שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי בית משפט השלום בטבריה קנה סמכות מקומית לדון בתובענה.

תקנה 109 ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם -1979 שזו לשונה:

בקשה "על אף האמור בתקנה 15(א), התנגדות, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות או בקשה או תגובה לבקשה בענין בקשה לביצוע תביעה מהסוגים שעליהם יודיע שר המשפטים בהודעה שתפורסם ברשומות, יגיש הנתבע ללשכה שאליה הוגשה הבקשה או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק (להלן – לשכת ההגשה)."

מעמידה לנתבע שתי חלופות להגשת התנגדותו. האחת בלשכת ההוצאה לפועל בה הוגשה התביעה, והשנייה בלשכת ההוצאה לפועל הסמוכה לבית משפט אשר לו, לשיטת הנתבע, קנויה סמכות מקומית לפי תקנות סדר הדין.

לפיכך, משבחרו הנתבעים להגיש התנגדותם בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה, לא ניתן, על פי הוראת התקנה, לכפור בשלב זה, בסמכות המקומית של בית משפט השלום בטבריה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תזמן את הצדדים לדיון בהתנגדות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ג, 04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.