רשות השידור/ המשרד הראשי נ' עבידאת

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המבקשת לתשלום חוב בגין אגרת טלביזיה עבור השנים 2001 - 2007. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקש ביום 2.6.08.

ביום 4.3.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה טוען המבקש כי הוא מתגורר בדירת אמו בג'בל מוכבאר בירושלים וכי אמו שילמה את אגרת הטלביזיה במלואה עד שנת 2008, אז קיבלה פטור מתשלום אגרה. המבקש מוסיף וטוען כי בשנת 2009 קיבל מכתב התראה מאת המשיבה ומיד עם קבלתו פנה ביום 12.3.09 למשיבה והודיע כי אינו חייב בתשלום האגרה. נציג המשיבה מסר למבקש כי טענתו תיבדק וכי ניתנת לו ארכה עד לבירור העניין. מאז ועד היום לא נעשה בירור או בדיקה על מנת לבדוק את טענות המבקש. בחודש ינואר 2013 גילה המבקש כי הוטל עיקול על נכסיו בתיק ההוצאה לפועל. אז פנה לב"כ משיבה אשר הסכים לסגירת התיק בכפוף לתשלום שכ"ט עו"ד, אך המבקש מסרב לשלמו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה, כי האזהרה נמסרה למבקש בכתובת בה הוא מציין כי הוא מתגורר ועל כן אין מחלוקת בדבר תקינות ההמצאה. כן טוענת המשיבה כי המבקש הצהיר כי ידע על ההליכים המתנהלים נגדו עוד ביום 12.3.09, אך לא הגיש התנגדות אלא בחלוף 4 שנים.

לעניין ההתנגדות גופה, טוענת המשיבה כי המבקש רכש טלביזיה עוד בשנת 1998 והטענות שהעלה המבקש בתצהירו הן סתמיות. המשיבה מציינת כי לפנים משורת הדין תהיה מוכנה להמליץ על הפחתת חיובי הריבית והצצמדה ולשקול בחיוב פריסת תשלומים של יתרת החוב.

בתשובה טוען המבקש, כי מאישור המסירה שצירפה המשיבה עולה כי מי שקיבל את האזהרה הינו אדם בשם מוסא שאינו מוכר למבקש, ועל כן אין מדובר בהמצאה כדין. עוד טוען המבקש כי התגורר בבית אמו וכי אמו שילמה את אגרת הטביזיה נשוא התביעה.

מתצהירו של המבקש עולה כי ידע על ההליכים נגדו כבר בשנת 2009, אז פנה למשיבה בנסיון להבהיר כי אינו חייב בתשלום האגרה, ומכאן שההתנגדות הוגשה באיחור ניכר. כך גם מאישור המסירה עולה כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל הומצאה למבקש עוד בשנת 2008 לכתובת בה הוא מתגורר.

האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת התנגדות? המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

שאלת הטעמים המיוחדים נבחנה בפסיקה בהקשרים שונים, ובין היתר, כאשר נתבקשה הארכת מועד להגשת ערעור. כך נפסק, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תקדין עליון 98(3), 275; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889). עוד נפסק כי בבוא ביהמ"ש לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח', תקדין-מחוזי 2006(2), 7192; בש"א (נצרת) 1625/05 אבראהים נ' אלרחמאן, תקדין-מחוזי 2005(3), 9012).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה הטעם לאיחור בהגשת הבקשה נבע מכך משהמבקש, לפי טענתו, פנה לנציגי המשיבה לבדיקת החוב, ונמסר לו כי טענותיו ייבדקו. הגם שהתנהגותו של המבקש אינה נקייה מפגמים, שכן היה עליו לפעול להגשת התנגדות מיד כאשר נודע לו על קיומו של החוב, הרי שלא ניתן לומר כי התנהגותו של המבקש גובלת בזלזול בבית המשפט ומדובר במחדל הניתן לתיקון על ידי פסיקת הוצאות.

אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקש טוען כי אינו מחזיק ברשותו מקלט טלביזיה, כי הוא מתגורר עם אמו וכי היא שילמה את תשלומי אגרת הטלביזיה במלואם. טענה זו עשויה להוות טענה הגנה לכאורה בפני התביעה, ועל כן אני מורה על קבלת ההתנגדות.

לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה,יש לאפשר לנתבע את יומו בבית המשפט,להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן לו רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלו באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 1,500 ₪,ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, וזאת בהתחשב במשך האיחור הרב בהגשת הבקשה. על המבקש לשלם את ההוצאות הנ"ל בתוך 30 ימים מהיום לקופת בית המשפט ,שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.

לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, ולנוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן:

התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על-פי דין.

הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.