רשות השידור/ המשרד הראשי נ' מוזס

פסק דין

התביעה הוגשה ע"ס 5,101 ₪, ומתייחסת לחוב אגרה לשנים 2004-2011. ההתנגדות הוגשה באיחור-לכאורה, אולם בהסכמה, נוכח טענת הנתבע כי לא קיבל את האזהרה. הנתבע טוען, כי לא החזיק במקלט טלויזיה. זמן מה לאחר הגשת ההתנגדות, סגרה התובעת את תיק ההוצאה לפועל, שלא בתיאום. הנתבע עתר לדחיית התביעה אגב חיוב התובעת בהוצאות; התובעת לא התנגדה לכך, אולם סבורה שאין לחייבה בהוצאות, שכן הפגינה התחשבות דיונית בעניין המועד, וכי הסגירה היתה כתוצאה מספק שהתעורר אצלה לגבי החוב עצמו, וזאת לאחר פניה ישירה של הנתבע אליה, שלא באמצעות ב"כ. הנתבע הכחיש פניה כזו.

בהחלטתי מיום 23.12.2012 הבעתי עמדתי באשר לתוצאה הראויה של תיק זה, ואפשרתי לתובעת להשלים טיעוניה לאור הכחשת הנתבע. התובעת הגישה השלמת טיעון, אך לא חידשה.

התובעת עותרת, איפוא, לסגירת התיק בלא צו להוצאות; הנתבע סבור שרק מעורבות עורך-דינו הביאה לתוצאה המיוחלת, וכי על כן יש לחייב את התובעת בהוצאותיו.

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, שתמצית האמור בהם הובא לעיל, ובהעדר תשתית עובדתית שהיתה יכולה להסביר את פשר הגשת התביעה, נוכח עמדת התובעת לאחר מכן, אני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, בסך של 900 ₪. לפנים משורת הדין, לא חייבתי את הצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בהמשך להחלטתי מיום 23.12.2012.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: