רשות השידור/ המשרד הראשי נ' טולצ'ינסקי

פסק דין

הצדדים

1.התובעת הינה תאגיד ציבורי אשר הוקם על פי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), ותפקידה, בין היתר, לקיים שידורים בהתאם למפורט בחוק.

2.הנתבע החזיק לטענת התובעת, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, במקלט טלוויזיה, וחייב לה כספים בגין אגרת טלוויזיה עבור השנים 2007-2009.

רקע דיוני וטענות הצדדים

3.ביום 22.8.11 הגישה התובעת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, במסגרת תיק הוצל"פ 01-04736-33-5 בלשכת ההוצל"פ בתל אביב.

4.במסגרת הבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, התובעת טענה כי על פי החוק וכן על פי תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות רשות השידור"), אשר הותקנו על פיו, חייב כל מחזיק במקלט טלוויזיה לשלם לתובעת אגרה שנתית, בגובה הסכומים והמועדים הקבועים בחוק ובתקנות כפי שפורסמו ברשומות.

התובעת טענה כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה החזיק הנתבע במקלט טלוויזיה, אך לא שילם את האגרה הנדרשת. הנתבע נותר חייב לתובעת, בגין אגרה שלא שולמה ובגין קנסות על פי החוק, ועל פי תקנות רשות השידור (אגרה, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974 אשר הותקנו מכוחו, סכום של 1,509.01 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. התובעת טענה כי כל פניותיה לנתבע לשם הסדרת תשלום דמי האגרה לא נשאו פרי.

5.הנתבע הגיש התנגדות לתביעה בסכום קצוב ובקשה לעיכוב הליכים. במסגרת תצהירו אשר צורף להתנגדות, הצהיר הנתבע כי מעולם לא היה ברשותו מקלט טלוויזיה, ולא היה מנוי בחברת הכבלים או הלוויין.

6.בהחלטתה מיום 8.12.11 קבעה כב' הרשמת יונת הברפלד אברהם כי יש לעכב ההליכים ולהעביר את ההתנגדות לבית משפט השלום בחיפה.

7.ביום 6.3.12 התקיים דיון בהתנגדות בפני כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע אשר במסגרתו נחקר הנתבע. במסגרת חקירתו הנגדית העיד הנתבע כי רכש בשנת 2004 באמצעות חברתו מקלט טלוויזיה מסוג סאמסונג, עבור משפחתו המתגוררת בבאר שבע (עמ' 1, ש' 21-22), בסניף א.ל.מ בבאר שבע (עמ' 2, ש' 6). הנתבע העיד כי לא רכש מקלט טלוויזיה בשנת 2006 כטענת התובעת, וכי למעשה לא רכש מקלט טלוויזיה נוסף משנת 2004 (עמ' 1, ש' 28-29).

8.כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע קבעה בהחלטתה כדלקמן (עמ' 3, ש' 11-27 להחלטה מיום 6.3.12):

"בחקירה הנגדית, התברר כי המבקש באמצעות חברתו רכש בשנת 2004 מקלט טלוויזיה עבור משפחתו שבבאר שבע, ולשם גם ביקש לספק את המקלט. קבלה או תעודת משלוח לא הוצגו, והטענה גם לא נטענה בתצהיר.

המשיבה, טוענת בעניין מקלט שנרכש בבאר שבע בשנת 2006, ולא הציגה כל מסמך בעניין, ולא ניתן לומר כי עדותו של המבקש בעניין המקלט שנרכש בדרך זו או אחרת, בשנת 2004 מהווה הודאה ברכישת מקלט טלוויזיה בשנת 2006 (גם אם מדובר בדיווח של אותה רשת אל"מ).

בסיום החקירה הנגדית, לא נסתרו טענות המבקש לפיהן, מעולם לא רכש מכשיר עבור עצמו, לא החזיק במכשיר טלוויזיה בתקופה נשוא התביעה, וכשם שב"כ המשיבה העלתה טענות חדשות בסיכומים, ואף ביקשה להגיש מסמך, בקשה שנדחתה על ידי, טוען המבקש כי עבור המקלט משנת 2004 שסופק למשפחתו בבאר שבע, משלמת המשפחה.

המדובר בטענות המהוות הגנה בפני התביעה, לא ניתן לומר כי התצהיר הוא סתמי מאחר ומדובר בטענה שלילית, ואין לצפות מן המבקש לפרט אותה יותר ממה שעשה. הטענות כאמור לא הופרכו, הגרסה אף לא נחלשה, ואני מקבלת את התנגדות המבקש בטענתו כי לא רכש טלוויזיה לא החזיק טלוויזיה ולא היה מנוי בחב' כבלים או לווין."

בהתאם להחלטה זו התיק הועבר לדיון בסדר דין מהיר.

9.ביום 29.3.12 התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר אלכס פורמן (להלן: "מר פורמן"), מנהל סניף חיפה של התובעת. מר פורמן הצהיר כי לפי רישומי התובעת עולה כי ביום 9.6.04 רכש הנתבע מקלט טלוויזיה מסוג "סמסונג – 21 אינץ' " ואשר סופק לכתובתו של הנתבע דאז ברח' אבן גבירול 81 בת"א (דו"ח נתוני מקלט צורף כנספח א' לתצהיר). מר פורמן ציין כי בחקירתו הנגדית מיום 6.3.12, אישר הנתבע כי התגורר בעבר ברח' אבן גבירול בת"א ואף אישר כי מס' הטלפון הנייד המופיע על גבי הדו"ח היה מספרו בעבר (עמ' 1 ש' 23-26 לפרוטוקול הדיון מיום 6.3.12). מר פורמן הצהיר כי הנתבע לא פעל בהתאם לתקנה 6 לתקנות רשות השידור ולא פנה לרשות השידור והודיע על אחזקת מקלט טלוויזיה.

10.בקדם המשפט אשר התקיים ביום 28.4.13 הנתבע לא הופיע, והתיק נקבע לקדם משפט נוסף ליום 30.9.13.

11.ביום 22.7.13 הנתבע הגיש בקשה לצרף מסמכים נוספים לתיק: טופס הזמנת טלוויזיה וקבלה בגין רכישת הטלוויזיה. הנתבע ציין כי הטלוויזיה נרכשה מחנות "רמטל אלקטרוניקה בע"מ" ולא מרשת "א.ל.מ" כפי שציין בטעות בישיבה אשר התקיימה ביום 6.3.12. הנתבע חזר והצהיר כי לא היה ברשותו מקלט טלוויזיה ולא היה מנוי בחברת הכבלים או לוויין.