רשות השידור/ המשרד הראשי נ' גיריס

פסק דין

בפני תביעתה של רשות השידור לתשלום סך של 5520 ₪ המהווה לטענתה את חובו של הנתבע כלפיה בגין אגרת טלביזיה לשנים 2001 עד 2001 (כולל).

התובעת מתבססת על שני תצהירים של מר מיכאל פרץ ,תצהיר ראשון תומך ברשומות התובעת ואילו התצהיר השני כולל תמצית ביקור שערך מר פרץ בבית חמיו של הנתבע בגוש חלב.

על פי התצהיר הראשון הרי שאצל הנתבע בוצע ביקור בית במענו שברחוב עבאס 61 שבחיפה בשנת 1996 במהלכו חתם לכאורה על טופס הרחבת רשת בפני סורק ששמו לזר, לפני כן בוצעו ביקורי בית אצל חמיו בגוש חלב והתברר כי הנתבע אינו גר שם,שם הסורק דאז-עמוס.

שני הסורקים אינם עובדים עוד אצל התובעת ולא זומנו לעדות.

על פי התצהיר השני ביצע מר פרץ ביקור בית אצל החם מר אשול יוסף שסיפר לו כי הנתבע התגורר אצלו בבית שבגוש חלב כ-7 שנים מאז נישואיו ואח"כ חזר לחיפה היות וילדיו למדו באזור חיפה. מר אשול חתם על טופס הביקור.

מר אשול הובא כעד מטעם התובעת,אישר את דבר הביקור ואת חתימתו על טופס הביקור אך טען כי מפאת גילו (בן 79 שנים) התאריכים אינם זכורים לו באופן ודאי וכי חתם על טופס הביקור מתוך אמונה שזה אכן משקף את דבריו ואת המציאות.

לטענת מר אשול בעדותו הרי הנתבע עבר לגוש חלב כשנתיים לאחר נישואיו ונשאר אצלו בערך 9 שנים,אח"כ מיקד יותר את עדותו וטען כי יתכן שהנתבע עבר לגוש חלב בין השנים 1997-1998 ועזב לקראת 2009.

הנתבע מצידו העיד וטען כי הוא לא זוכר ביקור בית משנת 2006,כי את דירתו בחיפה רכש בשנת 1987,כי בשנת 1994 התחתן וכי עקב בעיות כלכליות נאלץ לעבור בשנת 1998 לגוש חלב שם עבד במטעי משפחת אשתו.

לטענת הנתבע ילדתו הבכורה נולדה ביולי שנת 1995 ואכן בשנת 2001 החלה את לימודיה בבית ספר בחיפה. כשנשאל כיצד זה נסעה יום יום מגוש חלב לחיפה ענה כי כל ילדיו כשהגיעו לגיל בית ספר עברו להתגורר עם אימו בחיפה ואשתו הייתה נוהגת להגיע לחיפה מספר פעמים בשבוע ולפעמים לנה במשך לילה בבית אימו.

עם סיום העדויות סיכמו ב"כ הצדדים ופסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם להוראות תקנה 214 ט"ז לתקסד"א.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה.

הראיה הראשונית שהוצגה ע"י התובעת בעייתית,בתיק זה אין דיווח סוחרים שיכול להעיד במידה אובייקטיבית (למדי) על רכישת מקלט על שם הנתבע ולהעביר את הנטל אליו,כל שיש הוא ביקור בית משנת 1996 שהוא ביקור "היסטורי" לפי כל אמת מידה סבירה. מששלל הנתבע את קיום הביקור וממצאיו הרי על התובעת רובץ נטל לא פשוט להוכיח כי הביקור התקיים וכי ממצאיו כפי שנרשם.

אלא שהתובעת לא עמדה בנטל זה מסיבות להלן:

ראשית,טופס הביקור הוצג לראשונה רק בדיון ולא הוגש עם שאר הראיות.

שנית,הטופס נחזה להיות חתום ע"י הנתבע ובכל זאת הוא לא עומת עם אותה חתימה (שאיננה דומה לפחות לעין בלתי מקצועית לחתימתו על התצהיר).

שלישית,הסוקר לא הובא לעדות (וממילא קשה להעלות על הדעת שמי שהוא יזכור ביקור חסר משמעות אחד מתוך מאות ושנערך לפני כ-16 שנים).

ולבסוף,התובעת לא ביצעה שום ביקור חוזר בזמן רלבנטי למרות שהנתבע לא שילם לטענתה מאז 1996.

אשר לביקורי הבית שנעשו לפני כן בגוש חלב הרי שאין להם משקל שכן הנתבע איננו חולק על טענת התובעת לפיה הוא לא גר בגוש חלב לפני שנת 1996 ומאשר כי גר בחיפה עד תחילת שנת 1998 ורק אז עבר לגוש חלב.

אשר לביקור משנת 2010 שביצע מר פרץ אצל מר אשול,שוכנעתי כי הדברים שנרשמו בדו"ח הביקור אכן נאמרו והובנו כך ע"י מר פרץ,מאידך לא לגמרי בטוח שמר אשול הבין את השאלות ואת המשמעות של דיוק בתשובות.