רשות השידור/ המשרד הראשי נ' גולדשטיין ואח'

החלטה

כנגד המבקשים, הוגשה תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל על סך 1,858.68 ₪. על פי כתב התביעה החזיקו המבקשים במקלט טלוויזיה בשנים 2009-2011 ולא שילמו את האגרה הנדרשת כמתחייב מתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה) התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות").

המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע התביעה. הבקשות נתמכו בתצהירו של מבקש מס' 1 (להלן: "המבקש").

בתחילת הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הסכימה ב"כ המשיבה לבקשה להארכת מועד, לפיכך, מתקבלת הבקשה והדיון יתקיים לגופה של ההתנגדות.

טענת המבקשים הינה, שהודיעו לרשות השידור מזה עשור שאין הם מחזיקים במקלט טלוויזיה ובנסיבות שאין להם טלוויזיה בבית, הם אינם חייבים בתשלום אגרה.

המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. המבקש חזר על טענתו שאינו מחזיק במקלט טלוויזיה. מנגד, טענה המשיבה בסיכומיה, כי על פי דיווח סוחרים, רכש המבקש טלוויזיה בשנת 2007 ושילם את אגרת טלוויזיה בין השנים 2005 עד 2008, על כן, טענתו כי אינו מחזיק במקלט טלוויזיה, מופרכת, ואין בפיו כל הגנה כנגד התביעה.

בהתאם לסעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תועבר התנגדות לביצוע תביעה לבית משפט ודינה כדין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר.

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטעונת לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט, ואף לא קדם משפט).

הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש." (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק אגוד פ"ד מ(1)51).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאור החקירה הנגדית, אני קובעת כי דין ההתנגדות להידחות.

הצדדים אינם חלוקים בעובדה, שהמבקש רכש מקלט טלוויזיה בשנת 2007 ולא הודיע על כך למשיבה.

ש: במהלך שנת 2007 רכשת טלוויזיה?

ת: כן.

ש: הודעת לרשות השידור שרכשת טלוויזיה?

ת: לא.

למען השלמת התמונה אציין, במהלך הדיון, אישר המבקש כי רכש מקלט טלוויזיה בשנת 2007, אך טען כי הרכישה נעשתה עבור אמו שגרה בסמוך אליו והיא משלמת את האגרה עבור המקלט. מיותר לציין, שדבר מהאמור, לא נרשם בתצהיר המבקש.

נוכח הוראת תקנה 6 לתקנות, היה על המבקשים להודיע בכתב למשיבה על מסירת מקלט הטלוויזיה והוצאת המקלט מידם, כל עוד לא עשו כן, הם מוחזקים כמי שברשותם מקלט טלוויזיה.

זאת ועוד, המבקש נשאל בדבר תשלום שנערך מכרטיס אשראי בבעלותו המסתיים בספרות 7757, ביום 3/12/08, עבור תשלום אגרה לשנים 2007 ו- 2008 ומחצית 2006 בסכום כולל של 1,000 ₪, לאחר שניתנה הנחה בסך של 427 ₪, והשיב כלהלן:

"לא היה ולא נברא. זו פעם ראשונה שאני רואה את הקבלה, אני לא ביצעתי את התשלום הזה, הפרטים ות"ז שלי הכל נכון. אני לא ביצעתי את התשלום הזה. אשתי וילדיי עובדים גם עם כרטיס האשראי הזה." המבקש אישר בתשובתו שהפרטים המופיעים בקבלה הינם שלו, מספר הכרטיס, שם ומספר ת"ז. עוד אישר שבני משפחתו עושים שימוש בכרטיס האשראי. בנסיבות אלו, ההכחשה בדבר ביצוע התשלום למשיבה, בכרטיס אשראי בבעלות המבקש, אין בה ממש, שהרי אין מדובר בכרטיס שאבד או נגנב.