רשות השידור/ המשרד הראשי נ' בוחבוט

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להתנגדות לביצוע תביעה וכן התנגדות לביצוע תביעה.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המשיב לתשלום חוב בגין אגרת טלביזיה עבור השנים 2008 – 2010. האזהרה הומצאה למבקש ביום 21.12.11.

ביום 15.4.12 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי האיחור בהגשת ההתנגדות נבע מכך שהינו בור ועם הארץ בכל הקשור להליכים משפטיים וכי אינו בקי במועדים הנוגעים להגשת כתבי טענות. המבקש טוען כי הוזמן לחקירת יכולת ביום 21.3.12 ואז התברר לו להפתעתו כי החוב בגינו הוא נתבע הוא עבור מקלט טלביזיה.

לגופה של ההתנגדות, טוען המבקש כי אין ברשותו מקלט טלביזיה מזה עשור שנים, וכי פנה בעניין זה למשיבה והודיע כי בהיותו אדם דתי חרדי הוא אינו מחזיק מקלט טלביזיה ברשותו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה, כי המבקש לא הציג טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות. לגופה של ההתנגדות, טוענת המשיבה כי בשנים 2005 – 2007 שילם המבקש עבור אגרת הטלביזיה, ומכאן שאין יסוד לטענתו כאילו אינו מחזיק במקלט טלביזיה מזה עשר שנים. רק ביום 27.12.11 טען החייב לראשונה בפני המשיבה כי אינו מחזיק במקלט טלביזיה, והמשיבה הבהירה למבקש כי עליו לשלוח הצהרה בכתב למשיבה, ואולם המבקש לא עשה כן.

המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

שאלת הטעמים המיוחדים נבחנה בפסיקה בהקשרים שונים, ובין היתר, כאשר נתבקשה הארכת מועד להגשת ערעור. כך נפסק, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תקדין עליון 98(3), 275; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889). עוד נפסק כי בבוא ביהמ"ש לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח', תקדין-מחוזי 2006(2), 7192; בש"א (נצרת) 1625/05 אבראהים נ' אלרחמאן, תקדין-מחוזי 2005(3), 9012).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר (תת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה, המדובר באיחור של שלושה חודשים, אשר נבע מחוסר בקיאותו של המבקש בכל הנוגע למועדים להגשת התנגדות. אמנם אין להקל ראש במחדלו של המבקש, אך אין המדובר במחדל הנובע מזלזול מכוון. משהתייצב המבקש בפני רשם ההוצאה לפועל והובהר לו המצב המשפטי, הגיש את ההתנגדות. בנסיבות אלה, ובהתחשב במשך האיחור בהגשת ההתנגדות, הרי שמדובר במחדל שניתן לתקנו על ידי חיובו של המבקש בתשלום הוצאות למשיבה.

אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקש טוען כי לא החזיק ברשותו מקלט טלביזיה בתקופה עבורה נתבע החוב. טענת המבקש היא טענה המצריכה בירור עובדתי, והיא עשויה להקנות לו הגנה לכאורה בפני התביעה.

לאור האמור לעיל, ובמאזן השיקולים הכולל הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המבקש למתו ארכה להגשת התנגדות וליתן לו רשות להתגונן בפני התביעה, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלו באי הגשת התנגדות במועד בסכום של 1,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

על המבקש לשלם את ההוצאות הנ"ל בתוך 30 ימים מהיום לקופת בית המשפט ,שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.

לאחר תשלום ההוצאות יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל, ולנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על-פי דין. הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור. היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: