רשות השידור/המשרד הראשי נ' אעמר

פסק דין

בפני תביעתה של רשות השידור לתשלום סך 5356.68₪ המהווה לטענתה את חובו של הנתבע כלפיה בגין אגרת טלביזיה לשנים 2002-2007.

הנתבע מצידו מכחיש החזקת מקלט מטעמי דת.

מדובר בתביעה בסכום נמוך מאד המתנהלת בסדר דין מהיר ולכן פסק הדין ינומק בתמצית וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה,חוק רשות השידור קובע חזקות שבהתקיים נסיבות מסוימות מעבירות את הנטל לאזרח.

מכל מקום,על התובעת לעמוד בנטל ראשוני ולהראות כי האזרח החזיק במקלט בזמן רלבנטי ובכך להעביר את הנטל אליו ע"מ שיוכיח כי שוב איננו מחזיק במקלט.

על פי הנטען בתצהיר התובעת מפיו של מר ג'ינו התקבל במשרדי התובעת דיווח סוחרים על פיו רכש הנתבע מקלט בינואר שנת 1999,הנתבע מאשר טענה בפה מלא אך טוען כי בעקבות עלייה לחאג' במכה בתחילת שנת 2000 ובעצת חכמי הדת הוציא את המקלט מביתו וחדל מלהחזיק בו.

משמודה הנתבע שהחזיק במקלט הטלביזיה המופיע בדו"ח הסוחרים,יצאה התובעת ידי חובתה והנטל עובר לנתבע להוכיח כי הפסיק להחזיק במקלט לכל אורך תקופת החוב הנתבעת.

נראה שהנתבע לא עמד בנטל זה. עצם הצגת הדרכון המעידה על נסיעה לחאג' איננה מספיקה כדי להראות שגם המקלט יצא את הבית.

בסעיף 10 לתצהיר הנתבע בבקשת הרשות להגן עת היה מיוצג נטען ש"מעולם לא החזקתי במקלט טלביזיה" אלא שגם הנתבע עצמו מודה שרכש והחזיק במקלט כזה לפחות עד תחילת שנת 2000.

במכתב ששלח לתובעת בעקבות מכתב ההתראה על הגשת תביעה הוא כלל לא ציין שאין ברשותו מקלט.

הגרסה לפיה החזיק במקלט ואח"כ הפסיק להחזיק בו מטעמי דת נולדה רק בתצהיר עדותו הראשית,תצהיר שהוגש ביום 13.3.2011 ולאחר הגשת תצהיר התובעת קרי לאחר שהנתבע הבין שבידי התובעת ראיה על כך שרכש והחזיק במקלט. גרסת תצהיר עדותו הראשית נראית כבושה ומותאמת לעובדות העולות מתצהיר התובעת ואיננה תואמת את גרסת הבר"ל.

אך לא רק זאת,גם הגרסה בתצהיר העדות הראשית נוסחה באופן מעורפל כאשר מהחקירה הנגדית עלו עובדות אחרות לגמרי. בתצהיר העדות הראשית הנתבע איננו מספר על העברת המקלט לאדם אחר אלא אומר ש:

"השלכתי את מקלט הטלביזיה"

וסעיף אחד אח"כ הוא משרבב טענה משפטית (שחזרה גם בסיכומי בא כוחו) לפיה אומנם הדין מטיל חובה להודיע על העברת מקלט לאדם אחר אך לא על השמדת או השלכת המקלט ולכן הוא פטור מהנטל שמטיל הדין.

אלא שמסתבר שהמקלט לא הושלך מעולם,בחקירתו הנגדית סיפר שהעביר את המקלט לבנו מוחמד,טענה מפתיעה הסותרת את שתי הגרסאות הראשונות זאת ועוד, בחקירה הנגדית שוב לא היה הנתבע כה בטוח מתי העביר את המקלט לבנו ומהו המועד המדויק למרות שבתצהיר העדות הראשית נקבע מועד ממוקד-מרץ 2000.

על פי עדותו בחקירה הנגדית ועל פי הטענה המשפטית שראה לנכון הנתבע בעצמו להעלות בתצהירו הרי שמרגע שטען שהעביר את המקלט לבנו,רובצת עליו החובה להודיע על כך לתובעת ומכאן גם הנטל להוכיח זאת עת לא פעל על פי הוראת התקנות (תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בגין החזקת מקלט טלביזיה) התשמ"א-1981).

הנתבע לא הביא את בנו לעדות,לא הביא תמונות של גג ביתו להראות שאין עליו צלחות לווין,לא הביא שום עד נוסף שיכול להעיד על העברת המקלט ועל החזקת או אי החזקת מקלט לאורך תקופת החוב הנתבעת והכול יחדיו פועל כנגדו.

לסיום יש להתייחס לעניין מכתבי הדרישה שנשלחו מאת התובעת לנתבע. הנתבע טען שלא קיבל מעולם מכתב התראה ולכן לא הודיע לאורך השנים על אי החזקת מקלט. התובעת טוענת כי בהתאם לסעיף 4 לפקודת המיסים גבייה די בכך ששלחה את הדרישות על שמו ולמענו של הנתבע (על פי מרשם התושבים) כדי להעביר את הנטל אליו מה גם שלא סביר שלא קיבל אף מכתב מתוך עשרות רבות של מכתבי דרישת תשלום,קל וחומר שעל פי מרשם התושבים אין עוד אדם בגיר הנושא את שמו של הנתבע ביישוב טמרה.

יש לקבל את עמדת התובעת,אילו היה נשלח מכתב אחד בשנה ניחא,אילו היו בישוב טמרה עשרים איש עם אותו שם,ניחא אלא שבמאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי יש לקבוע כי לנתבע הגיעו מכתבי דרישה רבים לאורך כל השנים וגם אם מחצית מכלל המכתבים אבדו או הגיעו לאדם אחר עדיין עשרות רבות של מכתבים הגיעו אליו שכן מדובר בכמות עצומה שנשלחה לאורך השנים.