רשות השידור הישראלית נ' בלום

החלטה

ביום 30.12.09 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה לתשלום 4,119 ₪, בעד אגרה שנתית עבור החזקת מקלט טלביזיה, שלא שולמה ע"י הנתבעת לתקופה שהחלה ב-2003 והסתיימה ב-2008.

בהתנגדותה לביצוע טענה הנתבעת כי משנת 2003 חדלה להחזיק בנכס בו התגוררה ועברה להתגורר עם בן זוגה בכתובת אחרת. את הנכס הקודם השכירה לאחרים החל בשנת 2004. לפיכך, לטענתה עפ"י החוק אינה חייבת בתשלום האגרה, משלא החזיקה במקלט טלביזיה בתקופה האמורה. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי בדירת בן זוגה מוחזק מקלט טלביזיה והוא משלם בעדו את האגרה ברציפות.

בדיון שהתקיים ביום 14.6.10 הוסכם, לפנים משורת הדין, כי הנתבעת תעביר לב"כ התובעת את העתקי חוזי השכירות לשנים עברו, נוסף על החוזים שהוגשו עם ההתנגדות, על מנת שתופטר מחובת תשלום האגרה.

בהודעתו מיום 13.9.10 ציין ב"כ התובעת כי הנתבעת צירפה את העתקי חוזי השכירות לתקופה המתחילה במחצית שנת 2006 עד לסוף שנת 2008 , אך לא הציגה חוזי שכירות נוספים. לפיכך, ביקש לחייבה בתשלום האגרה לתקופה שבין תחילת 2003 ועד אמצע 2006, והודיע כי התובעת מחלה על יתרת החוב. הנתבעת, בתגובתה, חוזרת על טענותיה ומציינת שלא עלה בידה למצוא חוזי שכירות לתקופה הרלוונטית. הנתבעת הביעה נכונות לשלם את האגרה בחלק היחסי לשנת 2003 (עד לחודש פברואר 2003).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונימוקיהם, באתי למסקנה כי דין הבקשה ליתן למבקשת רשות להגן להידחות, ולהלן טעמיי:

א.אשר לשנת 2003, אין הנתבעת מכחישה כי הנכס הוחזק על ידה, אם כי לא הושכר. הנתבעת לא טענה כי באותה עת לא החזיקה במקלט הטלביזיה ולא ציינה מה עשתה במקלט.

ב.הנתבעת המציאה הסכמי שכירות לתקופה המתחילה במחצית שנת 2006 ועד לראשית שנת 2009 בלבד. הנתבעת מציינת כי לא עלה בידה להמציא הסכמי שכירות נוספים. טענה זו תמוהה, או שהיא מעידה על כך שהנתבעת לא עשתה מאמץ רציני לאתר מסמכים אלה, משום שהיא עצמה ציינה בתצהירה כי שמות המחזיקים בנכס עודכנו בעירייה, לשם העברת תשלום הארנונה ע"ש השוכרים, כך שניתן היה לקבל העתקי ההסכמים מהעירייה.

ג.כאמור, הנתבעת לא הצהירה באופן מפורש בתצהירה כי בשנים הרלוונטיות לא החזיקה במקלט טלביזיה, אלא הניחה כי הדברים מובנים מעצם עזיבתה את הנכס למקום מגורים אחר בו מוחזק מכשיר אחר. אין די בכך. תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגר בעד החזקת מקלט טלביזיה), התשמ"א – 1981 קובעת:

"הודעה על מכירה או העברה של מקלט

6.אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב, למנהל, תוך שלושים ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה".

כאמור לעיל, הנתבעת לא דווחה למנהל בכתב, תוך 30 יום ממועד העברת המקלט או מחדלות החזקתו, מה נעשה במקלט, והיא אף אינה טוענת שעשתה כן. משכך, לפי התקנה הנ"ל היא מוחזקת כבעלת המקלט עד היום, חרף שינוי מקום מגוריה. הראיה, כי התובעת המשיכה לשלוח אליה דרישות לתשלום בעד המקלט גם לכתובתה העדכנית.

ד.לטענת הנתבעת אגרת הטלביזיה מוטלת על כל תושב ישראל המנהל משק בית ומחזיק בו מקלט טלביזיה, ולכן אין עליה חובת תשלום משאינה מנהלת משק בית נפרד. לטענה זו אין יסוד בחקיקה. חוק רשות השידור, התשכ"ה – 1965 קובע, בסעיף 28 כדלקמן: -

"28א.4(א)המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית בסכום של 515 שקלים חדשים (בחוק זה – אגרה)".

האגרה אינה חלה על מנהלי משק בית דווקא, אלא על כל מחזיק במקלט. אין זה מן הנמנע כי במשק בית אחד יוחזקו יותר ממקלט אחד, ועבור כל אחד מהם יש לשלם האגרה. אין זה מן הנמנע כי מחזיק אחד יחזיק מס' מקלטים במשקי בית נפרדים, ויהא חב לשלם את האגרה בעד כל אחד מהם. אין זה מן הנמנע כי במשק בית אחד יוחזקו מס' מקלטים ע"י מחזיקים שונים, וכל אחד מהם צריך לשאת באגרה בעד המקלט שבהחזקתו.

החוק אינו מגביל את הטלת האגרה בהתאם למשקי בית.

לסיכום, מכל הטעמים שלעיל, בנפרד ובמקובץ, הבקשה נדחית. ניתן פסק דין עפ"י התביעה, בקיזוז הסכומים עליהם מחלה התובעת כאמור בהודעות ב"כ התובעת.

בהתחשב בתוצאה הסופית, אינני פוסקת הוצאות.

הליכי הוצל"פ יימשכו כסדרם בהתאם לסכום החוב הפסוק לאחר הקיזוז.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"א, 08 אוקטובר 2010, בהעדר.